|
|
עמוד:10
אהבה רחוקה 10 לרוסיה, כיוון שנגעה במהפכה, בשירה הרוסית ובחרה בעברית . כל זה בונה סמכות, עין שופטת . גם אני אהבתי את המסתורין, את הריחוק, את הדיבור בגוף שלישי ; המשוררת שלעולם אינה נמצאת בגובה העיניים, בגובה הרחוב . ולא מתוך התנשאות, אלא מתוך פרישות . ולצד הריחוק − הספונטניות : הדי צחוקה המתגלגל עדיין נשמעים באוזניי . בצרור המכתבים המופיע כאן, לעומת זאת, מכתבי אהבה ראשונה − אולי יחידה − של נערה נסחפת "באהבה חרוּפה" ( אם להידרש לצירוף שבו תיארה ב"שירי רוסיה" את אהבתה של גרושינקה מתוך האחים קרמזוב ) , אנו פוגשים את בת-מרים הצעירה ברחובה של עיר, אבודה . נערה מרשימה, מלאת תעוזה ועם זאת, נזקקת . מבט שמגלה אותה מבעד לגלימת הנזיר ושריון השכול, מעוררת אמפתיה והזדהות, אפילו חמלה ודאגה . כל כך שונה מהעמדה הגאה והמופרשת של בגרותה . בת-מרים היתה ילידת תחום המושב ברוסיה הצארית . היא נולדה ב- 1901 בכפר קַפְּלִיץ', מחוז הומל, בשם יוכבד זֶ'לֶזְניַאק, למרייסה ( מרים ) ולנחום-אהרון, סוחר יערות . את דמותו של האב מתאר משה גרצ'יקוב, בן אחותה הבכורה של בת-מרים, בזיכרונות שכתב ב- 1966 : הוא היה אדם דתי, אך לא קיצוני באמונתו, ובמידה מרובה נבדל מיתר בני קהילתו בדרך אמונתו, שהיתה סובלנית מאוד . על אף שהיה חסיד אדוק, הוא נמנע מכל הסתגרות מחשבתית . בחדרו, תלוי היה לצד דיוקנו של מייסד חב"ד, שניאור זלמן מלאדי, דיוקנו של גדול מתנגדיו, הגאון מווילנה . [ . . . ] בקרב תושבי העיירה, נהנה נחום-אהרון מיחס
|
|