|
|
עמוד:9
הקדמה 9 נקודת מוצא נוספת המבדילה בין הדיון המקובל בחברה הכללית לבין הדיון התורני – מסורתי טמונה בשאלה מהו העוגן שעליו יש להשתית את תורת הזכויות . בעוד בחברה הכללית הערכים היסודיים הם החירות והשוויון, נקודת המוצא של זכויות האדם ביהדות היא היותו של האדם — כל אדם — נברא בצלם אלוהים, ומכך נובעות הזכות והחובה לכבודו . ערך כבוד האדם קודם לערכי החירות 2 והשוויון ועולה עליהם במסורת היהודית במידה רבה . בנקודת הפתיחה הזאת אפשר להצביע על הבדל משמעותי נוסף בין שתי התרבויות : התרבות האירופית גוזרת את מושגי הזכויות מן היחסים בין בני האדם : אי – אפשר לדבר על חירות בלי להתייחס בכך לשחרור מן האיום של האחר המאיים בשעבוד, ואי – אפשר לדבר על שוויון בלי לרמוז בכך לקיומם של אחרים שאליהם צריך להשתוות . לא כן הדבר כאשר פותחים בכבוד האדם הנברא בצלם . נקודת הפתיחה היא האדם היחיד, אדם הראשון, שהוא יחיד בעולמו . במידה מסוימת כל אדם, כל אחד מבני ובנות אדם הראשון, הוא יחיד בעולמו, וממילא הוא בן חורין ו"מלוא כל הארץ כבודו" . רק אחר כך מחייבת אותו נוכחותם של בני אדם אחרים להצטמצם ולפנות מקום לאלו שגם להם זכויות בלתי מוגבלות . נקודת המוצא של תורת הזכויות המקראית היא יחידיותו של האדם וסגולתו . כך, גם ספר זה יפתח באדם הראשון ובביתו, בזכויותיו שכביכול אינן מוגבלות, וילך ויצמצם את הזכויות הללו תוך שהוא מרחיב את החובות כלפי הזולת ככל שהמעגלים החברתיים יתרחבו והמחויבויות ההדדיות תגדלנה . הספר אינו מתיימר להיות מחקר מדעי . אין הוא נוקט עמדה אובייקטיבית לא מעורבת ואין בו ניסיון לכלול את מה שנכתב ונאמר בנושאים הנדונים בו, שהם כמים שאין להם סוף . מטרתי בספר זה היא להציע דרך הנראית בעיניי רצויה ואפשרית לכינונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית על אדני מסורת ישראל ותורתו מתוך הכרה בעולם המשתנה ובדרישות הנובעות מכך להתאמת ההגות וההלכה, כדרכה של תורה שבעל פה בכל הדורות . 2 לדוגמה חדשנית במחשבה המשפטית בת זמננו להעתקת התשתית הערכית של זכויות אדם וחוקים התלויים בהן מן המישור של חירות ושוויון למישור של מעמד האדם וכבודו ראו ) Dagan and Dorfman, 2016 ( a ) ; 2016 ( b
|
|