|
|
עמוד:8
יהדות וזכויות אזרח : המסורת האזרחית בישראל 8 בעניין זכויות אזרח, אפילו ההגדרה הראשונית של המונח אינה זהה . בתרבות הכללית בת ימינו מקובל להשתמש במונח "זכויות אזרח" לזכויות פוליטיות, ובמונח "זכויות חברתיות" בעבור האמצעים שאמורה חברה לספק לאזרחיה לקיום חייהם מעבר להשתתפות במעש הפוליטי . הדרישה לזכויות פוליטיות בתרבות האירופית כרוכה בהופעתה של המדינה המודרנית בעקבות נפילת המשטרים הפיאודליים של ימי הביניים, הממלכות והקיסרויות . משום כך, עיקר דאגתה של התרבות האירופית, אשר בה התעצבה המחשבה ההומניסטית, הליברלית והדמוקרטית המודרנית, הוא להגן על האזרח מפני כוחה היתר של המדינה ושל הרשות כחלק מגאולת הפרט מאימת השלטון הריכוזי של המונרכיה, האצולה, והמדינה שבאה בעקבותיהן . לעומת זאת, מסורת ההלכה וההגות העברית צומחת מן האדם אל החברה . מכיוון שרוב ימיו היה עם ישראל נתון תחת שלטון זר מניחה המחשבה הפוליטית העברית מראש את הבעייתיות של עוצמת השלטון, וביקורתית כלפיו . היא מתעניינת יותר ביחסי האדם והחברה, וכפי שאנסה להראות, המדינה אינה אלא דגם מורחב של מסגרות הנהגה חברתיות מסדר נמוך יותר, דוגמת הקהילה והעיר . ממילא, החירות האישית קודמת למדינה, וזכויות הפרט, זכויות האזרח כאדם, קודמות לזכויות הפוליטיות ומבססות אותן . מבנהו של הספר הולם את תפיסת הזכויות העברית . הוא אינו פותח, כמקובל בעולם הכללי, בדיונים על טיבה של המדינה, על יחסה אל הפרט ועל משמעותן של ההסכמות החברתית מבית מדרשם של תומס הובס וג'ון לוק או אף קודם לכן, של אפלטון ואריסטו, אלא בדיון בהלכות שכנים, הלכות בין אדם לחברו בחצר הפרטית, ומתרחב במעגלים אל השכונה ואל הקהילה, אל היישוב ואל העיר, עד שהוא מגיע לקראת סופו אל המדינה . הבסיס הראשוני של כל דיון בזכויות אזרח אינו הגדרת תפקידיה של המדינה ומגבלות כוחה אלא הנקודה הארכימדית הראשונית של האדם הבודד וזכויותיו הנרחבות כפי שהתבארו בהרחבה בספרי 1 הקודם, העוסק בזכויות אדם . 1 ראו דוגמאות לכך לקמן : "עשיית דין עצמית", עמ' 82 ; "רגישות לחריג", עמ' 114 ; "צמצום המעורבות של הרשויות", עמ' 117 ; "חלוקה שוויונית", עמ' 143 ; "החסיד ושער החצר", עמ' 147 ; "חובת השירות וההשתתפות", עמ' 211 .
|
|