|
|
עמוד:13
13 פרק 2 | המצב בישראל לצרכי העבודה" . במרץ 2017 נחתם הסכם קיבוצי בין הסתדרות העובדים הכללית לבין נשיאות הארגונים העסקיים לקיצור שבוע העבודה בשעה נוספת, ל- 42 שעות, ובאפריל 2018 הצו נכנס לתוקף הרחבה לכלל המשק . החוק מתיר לשר העבודה, אם יש צורך בהחרגות, לקבוע בתקנות או בהיתרים מיוחדים שינויים במספר שעות העבודה היומי והשבועי בתחומים מסוימים, ובלבד שמספר שעות העבודה ביום לא יעלה על 12 שעות וששבוע העבודה לא יעלה על 42 שעות . 2 האופן שבו המעסיקים והעובדים מנהלים את שבוע העבודה תלוי במספר ימי העבודה בשבוע – יום עבודה יחושב לפי 6 . 8 שעות ביום בשבוע של חמישה ימי עבודה ( בעקבות קיצור שבוע העבודה, במהלך יום אחד קבוע בשבוע יופחת אורך יום העבודה בשעה אחת ויחושב לפי 6 . 7 שעות ) , ומספר שעות שונה בשבוע של שישה ימי עבודה ( במגבלת 7 שעות ביום שישי ) . הזכויות הסוציאליות, כגון דמי חופשה ודמי מחלה, מחושבות בהתאם למספר שעות העבודה . העסקה במסגרת שעות נוספות מותרת רק עם קבלת היתר משר הכלכלה . לאורך השנים פרסם השר היתרים ספציפיים והיתרים כלליים, המאפשרים העסקה בשעות נוספות בתנאים מסוימים . בחוק מוגדר כי עבודת שעות נוספות היא עבודה בשעות העוברות את מכסת השעות ביום עבודה מלא או בשבוע עבודה מלא . על פי ההיתרים, אורך יום עבודה, כולל שעות נוספות, לא יעלה על 12 שעות ( לרבות משמרת לילה ) . נוסף על כך נקבעה תקרה שבועית למכסת השעות הנוספות המותרות – 16 בשבוע . החוק קובע גם שהגמול על השעתיים הראשונות יהיה תשלום של לפחות % 125 משכר הבסיס, ו- % 150 לפחות בעד כל שעה מעבר לכך . עם זאת, סעיף 16 ( ב ) לחוק קובע כי לעובדים בשכר חודשי המועסקים באחת מהעבודות המפורטות בסעיף 4 – שמירה, עבודות בבתי 2 ייתכנו חריגות בעבודות מסוימות בחקלאות ובעבודות הקשורות במישרין בטיפול בבעלי חיים, בעבודות במקום שמטפלים בחולים, בבתי מרקחת, במוסדות החלמה, במוסדות לטיפול בזקנים או בילדים, בעבודות בבתי אוכל, בבתי מלון ובבתי קפה, בשמירה, בעבודות בשירות המדינה או בשירות רשות מקומית ובעבודה שאינה תעשייתית .
|
|