|
|
עמוד:8
8 מחקר מדיניות 125 : אמצעי ביטחון וענישה קולקטיבית • נזק נלווה . כאשר בעקבות נקיטת אמצעים מוחשיים למניעת טרור נפגעים, שלא במישרין ושלא במכוון, בני אדם שאינם מעורבים בטרור, מדובר בנזק נלווה שאינו משום ענישה קולקטיבית או פגיעה קולקטיבית . ענישה קולקטיבית עשויה להסתמך על תפיסה שגורסת כי הפרט אינו ישות אוטונומית האחראית למעשיה, אלא רק חלק מקולקטיב — היחידה הבסיסית הנושאת בזכויות ובחובות . תפיסה זו אינה רואה בפרט תכלית כשלעצמה . לחלופין, ענישה קולקטיבית יכולה להסתמך על תפיסה פונקציונלית ( תועלתנית ) הטוענת שבמצבים מסוימים הקולקטיב בעמדה טובה יותר מזו של השלטון המרכזי לשלוט בהתנהגותו של היחיד, והאיום בפגיעה בקולקטיב יתמרץ אותו למנוע מראש מעשה פסול של חבר מחבריו, לאתר בדיעבד את האחראי, להסגירו או להענישו במסגרת הקולקטיב . תפיסה זו משתמשת בפרט כבאמצעי להשגת תכליות אחרות — מניעת התנהגות בלתי רצויה . הטיעון העיקרי נגד ענישה קולקטיבית מתבסס על ערך כבוד האדם, שממנו נגזרת הדרישה להתייחס לכל פרט כאל תכלית כשלעצמה ולא כבאמצעי להשגת תכליות אחרות . לכן ענישה קולקטיבית אסורה לחלוטין . עוצמת הטיעון נגד ענישה קולקטיבית מחייבת גם חֲ זקה נגד פגיעה קולקטיבית . עם זאת, ניתן להצדיק פגיעה קולקטיבית לאחר בחינה זהירה של שיקולים רלוונטיים . לנוכח ההגדרה המוצעת כאן לענישה קולקטיבית והשיקולים להצדקת פגיעה קולקטיבית, המחקר בוחן פרקטיקות נהוגות, תחילה שלא מתחום המאבק בטרור — תחום החינוך, הספקת המים והגיוס לצבא ; אחר כך מנותחים אמצעים למאבק בטרור : הריסת בתי מחבלים, שלילת היתרי עבודה בישראל מבני משפחותיהם של מחבלים, אי-החזרת גופות מחבלים לקבורה על ידי משפחותיהם, הטלת סגר או כתר על אזור שממנו יצא מפגע, הרעת תנאי מאסרם של אסירים ביטחוניים, שלילת קצבאות ביטוח לאומי בגין מעורבות בן משפחה בעבירות ביטחון, הטלת קנס או ערובה על הורים בגין מעשי ילדיהם, תיחום מקום מגורים של בני משפחות מחבלים, שלילת תושבות מבני משפחותיהם של מחבלים, הגבלת האפשרות לאיחוד משפחות וקבלת מעמד בישראל והקמת גדר הביטחון בין ישראל לשטחי יהודה והשומרון .
|
|