פתחי דברים

עמוד:10

פתחי דברים 10 על אותה דיאלקטיקה של "שלילת הגלות" ושלילת שלילתה חזר דינור גם לנוכח השואה, במסה ההיסטוריוסופית המפורסמת והמצוטטת "גלויות וחורבנן" משנת 1943 . באותה מסה הציג דינור את טיעונו המפורסם, שלפיו הגיון השקיעה והחורבן הוא קו האופי הבסיסי והמתמיד של הקיום היהודי בגלות . ואולם דינור לא חתר כאן לשלילת הגלות המוחלטת, מתוך הבנה שעצם השיבה למולדת ההיסטורית איננה אפשרית בלי תחייה מוקדמת של הקיום היהודי בגולה . השלכותיה המעשיות של תפיסה זו התבטאו בכתיבתו ההיסטורית של דינור בהכלה דיאלקטית, שיטתית ומתמדת של הדפוסים המורכבים והאמביוולנטיים משהו של הקיום הגלותי כחלק אינטגרלי מתמונת העבר היהודי רבת הממדים והגוונים . מתוך מניעים לאומיים מובהקים הציג דינור תמונה מקפת ככל הניתן של הוויה קולקטיבית יהודית לדורותיה וכלל בתוך מפעלו ההיסטוריוגרפי אותם פרקים ותופעות של העבר היהודי שהצגתם וניתוחם אינם עולים בקנה אחד עם השיח הציוני הציבורי-אידאולוגי . לשמואל אטינגר – מנציגיו הבולטים של הדור השני של האסכולה הירושלמית והדובר הראשי של ההיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית באותו הדור – הייתה אומנם נטייה חזקה למדי לייצוגים לאומיים אידאולוגיים של העבר היהודי . כך למשל ( בהמשך לשמעון דובנוב, שאותו ביקר בשל האידאולוגיה האוטונומיסטית שלו אך נשען עליו רבות בכתיבה ההיסטורית ) שב אטינגר ותיאר את ההיסטוריה היהודית המודרנית כמאבק מתמיד בין הכוחות המפוררים ( "המתבוללים" ) לכוחות המלכדים ( "הלאומיים" ) . הוא נסמך על ניסוח פיזיקלי נודע ( שהעלה בין השאר בספרו המפורסם תולדות עם ישראל בעת החדשה ) , כאשר הבחין והנגיד בין המגמות הצנטריפוגלית והצנטריפטלית בהיסטוריה היהודית . ואולם בשעה שהתחקה מקרוב אחר תהליכים היסטוריים קונקרטיים בהקשרים מקומיים ספציפיים של תולדות היהודים במזרח אירופה המודרנית מצא את עצמו לא אחת זונח את אותן פרדיגמות דיכוטומיות פשטניות . וכך באחד ממאמריו החשובים על התרבות היהודית בברית המועצות ( משנת 1972 ) שלל אטינגר מכול וכול את חלוקת היהודים הסובייטים ל"לאומיים", המבקשים לעלות לישראל, ול"מתבוללים", שהם כל השאר – חלוקה שאת הנטייה אליה זיהה הן במחקר והן בשיח הציבורי בארץ ובארצות הברית באותה תקופה . לדבריו, גם לאותם יהודים שאינם חפצים לעלות לישראל עשויה להיות תודעה לאומית יהודית, ואת הביטויים התרבותיים לתודעה הזאת אפשר למצוא לא אחת בכתיבת היהודים בשפה הרוסית, בתוך "שירים בלתי-ליגאליים ובגילויים מוסווים ומפותלים של הביטוי הספרותי הליגאלי" . זאת, טען אטינגר, בדומה למהגרים ההודים באנגליה ומהגרים מצפון אפריקה לצרפת : כשם שבני האינטליגנצייה של שתי קבוצות אלו יוצרים, לדבריו, תרבות לאומית

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא