|
|
עמוד:14
4 1 | מו זאו ן ו א וס ף ב א רץ יש רא ל בש ל הי הת קו פה העו ת‘ מאנית שיביאו אליהם את המוצגים שמצאו בחפירותיהן . לקראת אמצע המאה התשע- עשרה, בזכות תגליות מדעיות והתפשטות ההשכלה, הוקמו מוזאונים למדעי הטבע, לאתנוגרפיה ולפולקלור . החברה של אותה העת שימרה את הערכים שבחרה להנחיל לדורות הבאים . סביב המוזאון נבנתה והתגבשה התודעה הלאומית של חברה זו . המוזאון שימש סוכן מתווך שמוסר את הסיפור ההיסטורי ונושא את עולם הרעיונות של מייסדיו לא באמצעים המקובלים, אלא באמצעים אחרים : אותנטיות ; פריט שנשאר מן התקופה או שחזור המאורע באתר עצמו ; סמלים, תוויות ומוצגים שיוצרים מעצם הנחתם בחלל אחד נרטיב שמוסר למבקר את המסר שהאומה מבקשת להנחיל לו . וכך כותב פייר נורה על הזיכרון וההיסטוריה במאמר מסכם לספר שערך על אודות מחוזות הזיכרון הצרפתיים : הזיכרון מסגל לעצמו רק את הפרטים הנוחים לו . הוא ניזון מזיכרונות מטושטשים, מחוברים זה לזה, מקיפים או מרחפים, פרטיים או סמליים [ . . . ] ההיסטוריה כיון שהיא פעולה אינטלקטואלית ומחלנת, מזמינה ניתוח ושיח בקורתי [ . . . ] בלב ההיסטוריה פועלת בקורת המשמידה את הזיכרון הספונטאני . הזיכרון תמיד חשוד בעיני ההיסטוריה ששליחותה האמיתית היא להרוס אותו ולהדחיקו [ . . . ] ביקורת שהיא נחלת הכל, תדאג אמנם לשימורם של מוזיאונים, של מטבעות ושל מבנים היסטוריים, כלומר : לארסנל הנחוץ לה לעבודתה, אך בו בזמן תרוקן אותם ממה שהופך 14 אותם בעינינו למחוזות הזיכרון . 15 הזיכרון הקולקטיבי מניפולטיבי, לדעת נורה, ההולך בעקבות מ' הלבווכס, והוא מייצג כוונות חברתיות ברורות שמאפשרות יצירת לכידות חברתית . מכאן שהמוזאונים חיוניים לתהליך הייצור והשמירה של הזיכרון הקולקטיבי . במילים אחרות, הזיכרון הקולקטיבי הוא מציאות חברתית, שנמסרת ומתקיימת במאמציה 16 זיכרון קולקטיבי לאומי הוא אפוא עבר המודעים של הקבוצה ועל ידי מוסדותיה . 17 מסונן שמתמצה בחינוך בבתי ספר, באידאולוגיה פוליטית ובסמלים לאומיים . 14 נורה, עמ' 6 . 15 הלבווכס . 16 ירושלמי, עמ' 18 . 17 השוו פיינר, עמ' 49 - 50 ; על זיכרון קולקטיבי ומיתוס ראו גם מרגלית, עמ' 82 - 83 ; זרובבל,
|
|