|
|
עמוד:9
מבוא : לדיוקנה של תקופה בהיסטוריה ובהיסטוריוגרפיה 9 החברה : משך הזמן הארוך' ( 1958 ) . 4 לטענתו, בהיסטוריה מתחוללים שינויים מבניים שנבדלים אלו מאלו באופיים ובמשכי הזמן שלהם . החשובים שבהם הם התהליכים הגאולוגיים והאקולוגיים האטיים, שמשך הזמן שלהם מתארך לאלפי שנים ( ואולי בימינו התקצר למאות שנים ) ; קצרים מהם, ופחות חשובים מבחינתו של ברודל אך לא בעיני רוב ההיסטוריונים, הם התהליכים המשנים את החברה ואת תרבותה המטריאלית והמנטלית — בדמוגרפיה, בגאוגרפיה, בשפה ובשאר המנהגים והמושגים שבני אדם חיים על פיהם . הללו משתנים לאטם, אם הם משתנים, במשך מאות שנים ; נוסף עליהם מתרחשים גם 'אירועים' פוליטיים למיניהם — מלחמות, מהפכות, תופעות תרבותיות וכן הלאה — שמשך הזמן שלהם קצר ומהיר והשפעתם על שגרת החיים בקהילה, בעבודה, במשפחה ובפרקטיקה הדתית בדרך כלל מועטה . מסיבה זו אין ההיסטוריוגרפיה האנאליסטית נדרשת לאישים ולאירועים יחידים במינם אלא רק לתהליכים אימפרסונליים, קומונליים, וממילא אין היא מייחסת שום חשיבות לשלוש התקופות הגדולות בהיסטוריוגרפיה הישנה ואינה עוסקת בהן . כפי שנראה להלן, השפעתה של ההיסטוריה החברתית החדשה ניכרת לא רק בביקורתה על הפריודיזציה המיושנת, הפוליטית — או בניסוחם של האנאליסטים, ה'אוונטואליסטית' — אלא גם, ובעיקר, ביצירתה של פריודיזציה חדשה, חברתית - תרבותית, שבהשראתה נקבעו גם תקופות חדשות בהיסטוריוגרפיה . כך למשל נוצרה בימינו תקופה שעד לפני כמה עשורים לא היתה ידועה להיסטוריונים ( על כל פנים לא בשמה הנוכחי ) : 'העת העתיקה המאוחרת' ( Late Antiquity ) . ההיסטוריון פיטר בראון, שלו מיוחסת 'המצאת' התקופה הזאת, קבע בספרו 'העולם של העת העתיקה המאוחרת' ( 1971 ) שהיא נמשכה מאמצע המאה השנייה ועד אמצע המאה השמינית לספירה . הוא ערער אפוא על ההנחה המקובלת בהיסטוריוגרפיה המיושנת, שאירוע אחד ומיוחד ( נפילת העיר רומא בידי הברברים בשנת 476 לספירה ) הוא שמפריד בין העת העתיקה לימי הביניים . 5 התזה הכללית של בראון על התמשכות העת העתיקה גם לאחר נפילת רומא אינה חדשה, וקדמו לו בעניין זה היסטוריונים כאנרי פּירֶן ( Pirenne ) ואחרים ; ואולם הוא היה הראשון שקבע שהתקופה הנדונה שונה במהותה מהעת העתיקה הקלסית בשל עליית הנצרות והשינויים העמוקים שחוללה האמונה החדשה באורחות החיים הפגניים ובחשיבה הפגנית . מה שמייחד תקופה זו הן מהעת העתיקה שקדמה לה הן מימי הביניים שבאו בעקבותיה הוא עצם היותה תקופת מעבר בין שתי הציוויליזציות הגדולות ; בהשוואה להן היתה לכאורה חסרת ייחוד, אך זה בדיוק ייחודה, וזו גם הסיבה לכך שההיסטוריונים שקדמו לבראון לא הצליחו לזהות אותה כתקופה מיוחדת שעומדת לעצמה . תקופה חדשה אחרת שנוצרה בימינו 4 Fernand Braudel, ‘Histoire et sciences sociales : La longue durée’, Annales . Économies, Sociétés, Civilisations, 13 ( 1958 ) , pp . 725 - 753 Peter Brown, The World of Late Antiquity ( London : Thames & Hudson, 1971 ) 5 . על תולדות המונח והבעיות הכרוכות בו ראו את הדיונים המעניינים בגיליון הראשון של כתב העת ) 2008 ( 1 Journal of Late Antiquity,
|
|