|
|
עמוד:14
14 | אילון שמיר היחיד לחייו, בין הזמן למקום, בין הפרט לזולתו ולעמו, בין האדם להוויה ולאלוהים . אבל במושג עצמו לא השתמש, ובכך הקשה על דורות של תלמידים להבין את תורתו . אני מאמין שהנוכחות היא המפתח להבנה מחודשת של תורתו, אשר תאפשר חיבור מחודש למעיינות החיים והתורה השופעים ממנה . הקושי השני שעמד בפני בזמן הכתיבה הוא הבחירה כיצד לכתוב . כתלמיד אקדמיה הוכשרתי לכתוב על פי ז'אנר של מחקר פילוסופי אקדמי . אבל במהלך כתיבת הספר הרגשתי שעלי לחרוג מצורת כתיבה זו . אין בכך כדי להמעיט מחשיבות המחקרים שנכתבו על משנת גורדון . שאבתי מהם ידע ותובנות חשובות . אבל כשניגשתי לכתוב על שאלת הנוכחות הבנתי שאיני רשאי להסתפק בדיון פילוסופי ועלי להעביר את המשקל לעבר הלב, משום שנוכחות פירושה חיבור בין ראש ללב — כך שאוכל לכתוב על נוכחות אצל גורדון מתוך תחושת נוכחות עצמית . זאת מאחר שאי אפשר לנתק את התוכן מהצורה . משום כך השתדלתי למעט במהלך הדיון בהשוואות מחקריות ופילוסופיות, אותן הבאתי רק כשהרגשתי שהן משרתות את בהירות הדיון . דיונים רחבים שבהם השיקול הפילוסופי עיקר מובאים בנספחים בסוף הספר ואליהם הפניתי, על פי הצורך במהלך הדיון בגוף הספר . השתדלתי להדגיש, במהלך הדיון עצמו, את דמותו וחייו של גורדון, תוך הסתמכות על עדויות של אנשים שהכירו אותו וחיו פרקי זמן אתו . בחירה זו מקורה בשיקול מתודולוגי, לפיו דווקא מסיפורים אלה ניתן ללמוד על הנוכחות בחייו ובתורתו לא פחות מאשר מהגותו העיונית . את מה שלפעמים חסר בהסבריו של גורדון השלמתי מתוך ניסיוני כמי שהולך ומתקרב אל הנוכחות במשך עשרות שנים . כך, תוך שילוב בין מחקר להגות ובינם לבין החיים עצמם, ביקשתי להגיע לחיבור נכון בין תוכן לצורה . במידה שהצלחתי, תהיה בכך תרומה לעניין הגובר היום בתורתו של גורדון . אני תפילה שכך הוא ; שספרי יסייע למעוניינים בכך לגשת לתורתו של גורדון, כדי שתורתו תוכל לפכות מחדש, לזרום אל לבבם של צעירים וזקנים, דתיים וחילוניים, בכדי להרוות את הלב הצמא של דורנו, המבקש חיים של נוכחות . כך עשוי להיות "ערך לתורתו בשביל החיים המתחדשים" .
|
|