יורם עברון: מבוא

עמוד:11

11 מבוא פועלת בכל הדרכים כדי לבלום את צמיחת סין . על כך נוספו אתגרים גדולים שסין נדרשת להתמודד עמם : הופעת מגמות הבדלנות בטייוואן בתחילת שנות התשעים ; חשש גובר במדינות מזרח אסיה ודרום-מזרחה מקצב צמיחתה של סין ; צורך בסביבה מדינית יציבה שהפכה חיונית לסין ; ותלות גוברת בחומרי גלם ובשווקים בעולם . הקובץ שלפנינו מלמד על מעורבותו העמוקה של הצבא הסיני בכל ההתפתחויות הללו . מסוף שנות העשרים במאה העשרים שימש 'צבא השחרור העממי', כזרוע הצבאית של המפלגה הקומוניסטית בסין ותפקידו חרג ממשימות צבאיות גרידא ; הוא היה גם הזרוע הביצועית הראשונה במעלה במשימות מנהליות, אינדוקטרינריות ויצרניות . מפקדי הצבא הסיני החזיקו למעשה בתפקידים כפולים : לצד פיקוד על יחידות לוחמות, הם שימשו קודם שנת 1949 גם כמושלי האזורים שבשליטת התנועה הקומוניסטית . כפילות זו הלכה ופחתה לאחר תפיסת השלטון, וסמכויות הניהול האזרחיות פוצלו מסמכויות הפיקוד הצבאי . עם זאת כיהנו ראשי הצבא בדרג הפיקוד הגבוה גם בתפקידי הנהגה בכירים בצמרת המדינה והמפלגה, ותפקידי הצבא לא נותרו בתחום הלחימה בלבד . הצבא המשיך אפוא לראות את עצמו כגוף הנתון למרות המפלגה, שייעודו כולל את כל מגוון המשימות הקשורות בהבטחת אחיזתה בשלטון ומימוש מטרותיה – ולא כגוף בעל ייעוד צבאי מוגדר, הקשור בהגנת המדינה מפני איומים חיצוניים . הדבר התבטא, בין השאר, בהגנה על המפלגה מפני גורמי התנגדות פנימיים, בסיוע לאוכלוסייה בעתות מצוקה, בהשתתפות בבניית פרויקטים לאומיים, בניהול ותפעול של מתקני תשתית אזרחיים ובשליטה במיזמים כלכליים שונים . השפעת הצבא בסין נובעת גם מצורת המשטר ומהאיומים המרחפים על המדינה, לפי הערכות ההנהגה . ההיזקקות לכוח כדי להבטיח את השלטון נובעת מאופיו הריכוזי ומאחיזתו בידי המפלגה הקומוניסטית בלבד . אמנם השליטה בכוח הצבאי איננה מקור העוצמה היחיד של המפלגה, ובמשך כל שנות קיומה היא הפנתה משאבים עצומים לתעמולה, לחינוך פוליטי ולאפיקים אחרים כדי לבסס את הלגיטימציה לשלטונה – אך 'השליטה בקנה הרובה', כלשונו של מאו, הייתה בוודאי החשובה שבהם . הדבר אמור לא רק בשלטונה של המפלגה כגוף אלא גם במעמדו של מנהיג המפלגה בכל עת נתונה – ומלמדים על כך היטב הפרקים 12 ו- 13 בספר שלפנינו – ולא רק באיומים חיצוניים אלא בעיקר באיומים פנימיים שמקורם מגזרי אוכלוסייה מתוסכלים, גורמים בעלי שאיפות בדלניות ובמקרים קיצוניים – אף גורמי הנהגה יריבים . תפקידיו הייחודיים של הצבא יצרו מידה רבה של קרבה בינו לבין המערכת הפוליטית . להלכה כפוף הממסד הצבאי לממסד הפוליטי ומציית להנחיותיו ללא עוררין, אולם למעשה שורר בין הממסדים שיג ושיח, לא כל שכן כאשר תלותו של המשטר בתמיכת הצבא ברורה וידועה לכל הגורמים המעורבים . אכן, תלות זו, החפיפה בין תפקידיו הצבאיים והאזרחיים של הצבא והעובדה שראשי הצבא כיהנו,

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר