|
|
עמוד:3
ההיסטוריוגרפיה של מלחמת יום הכיפורים 3 נכונותה של ישראל להיכנס לתהליך מדיני עם מצרים — אם במתווה של הסדר חלקי בתעלה ואם במתווה של הסדר כולל — היתה מונעת את המלחמה . עם זאת, בניגוד לרוב חלקי הדו"ח, שנותרו חסויים בשל עיסוקם בענייני מודיעין וצבא מבצעיים, היה התחום המדיני פתוח יחסית לדיון ציבורי, שֶכן הוא נסקר בעיתונות בשנים שלפני המלחמה . באופן פרדוקסי ייתכן שדווקא מכיוון שוועדת אגרנט נמנעה מלעסוק בסוגיית ההסדר כתחליף למלחמה, הוזנח יחסית נושא מרכזי זה . התוצאה היתה שלפחות בשני העשורים הראשונים שאחרי המלחמה המשיכה לשלוט בשיח הציבורי הישראלי האמונה, שרווחה גם לפני המלחמה, שישראל עשתה ככל שביכולתה לקדם את השלום, אך מאמציה נתקלו בסירוב ערבי להגיע להסדר שלום אמתי . ביטויו המובהק ביותר של סירוב זה היה שלושת הלאווים של ועידת הפסגה בחרטום בקיץ 1967 — לא לשלום עם ישראל, לא להכרה בה ולא למשא ומתן עמה . ביטוי ברור לתפיסה זו ניתן בדבריה של ראש הממשלה גולדה מאיר במושב הנעילה של הכנסת פחות מחודשיים וחצי לפני המלחמה : במשך כל שנות כהונתה של ממשלה זו לא בזבזנו ולא דחינו שום אפשרות של מגע רציני בין שכנינו בנושא השלום והדרך אליו . העלנו הצעות ופניות בדבר מגע גלוי ואף בדבר מגעים סמויים שמטעמים ברורים לא אפרט אותם ברבים [ . . . ] נענינו לכל הצעה שהיתה בה מידת רצינות סבירה, אפילו משקלה היה מועט . לא אמנה את כל ההצעות אשר נענינו להן, עד שהתברר שאלה יוזמות קיקיוניות, מעין אורות הנדלקים, 3 כבים ומכזיבים . מרדכי גזית, מנכ"ל משרד ראש הממשלה במלחמה, אישש את גרסת ראש הממשלה בספר שהוציא לאור כעשר שנים אחרי כן . לטענתו, לא החמיצה גולדה מאיר כל הזדמנות להתקדם לקראת שלום, ושורש הבעיה היה החשש המצרי — בתחילה של נאצר ואחר כך של סאדאת — שפשרה עם ישראל תערער את יציבות השלטון במצרים . גזית הציג שמונה אירועים בין יולי 1969 למאי 1972 שבהם ניסתה, לדבריו, ראש הממשלה לקדם את 4 התהליך, ובכולם נתקלה בתגובה מצרית שלילית . הגישה הנגדית, זו שראתה בסרבנות ישראל להיכנס לתהליך מדיני גורם עיקרי למלחמה, מצאה לעצמה ביטויים עיתונאיים כבר בימים הראשונים לאחריה . כך, למשל, כמה ימים לאחר תום המלחמה כתב עמוס קינן — מהפובליציסטים הבולטים שבשנים 1967 - 1973 הטיפו להמרת השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים בשלום — בידיעות אחרונות כי 'היום בו גמגם לוי אשכול היה היום האחרון בו היתה ישראל עדיין מדינה שפויה' . גמגומו של ראש הממשלה אשכול ב – 28 במאי ,1967 בשיאו של המשבר שקדם למלחמת ששת הימים, נתן, מבחינתו של קינן, ביטוי אחרון לזהירות המדינית ולשאיפה לשלום שאפיינו 3 סקירת ראש הממשלה על פעולות משרדה, דברי הכנסת ( 25 ביולי 1973 ) , עמ' 4275 . 4 מרדכי גזית, תהליך השלום 1969 - ,1973 יד טבנקין, רמת אפעל 1984 .
|
|