|
|
עמוד:4
שמוליק לדרמן 4 מעולם לא העמדתי פנים שאני משהו אחר או ניסיתי להיות בכל צורה שהיא מי שאינני, ומעולם אף לא חשתי פיתוי כלשהו בכיוון זה . [ . . . ] אני יודעת כמובן שיש 'בעיה יהודית' אפילו במישור הזה, אך זו מעולם לא הייתה הבעיה שלי — אף לא בילדותי . תמיד ראיתי ביהודיותי אחד מאותם נתונים עובדתיים של חיי, שאינם מוטלים בספק, ומעולם לא היה בי הרצון לשנות או להתכחש לעובדות מן הסוג הזה . 17 דבריה אלו זוכים לתמיכה במיטב המחקרים על ארנדט, בניגוד לניתוחיו מרחיקי הלכת של יקירה . ובאשר לטענות הרציניות יותר של יקירה . טענתו המרכזית היא שכישלונה של ארנדט הוא באי-הכרה בפרטיקולריות היהודית, כלומר בנקודת המבט היהודית הספציפית ובביטויה הלאומי-פוליטי, כפי שהיא באה לידי ביטוי בציונות ; שלבד מהיותה למבקרת חריפה של הציונות, היתה ארנדט גם למבקרת 'של העניין הציוני כולו' ; 18 שהיא גרסה כי הציונות היא 'אחותה התאומה של ההתבוללות, וכמוה נכשלה במבחן החשוב ביותר, היינו הפיכת הקיום היהודי לקיום "פוליטי"' ; 19 ובכלל, היא 'מעולם לא הכירה את ההיסטוריה היהודית או את מורשתה, וסירובה להכיר בתוכן הפוליטי הקונקרטי שניסתה הציונות לתת לקיום היהודי, היה הפניית הגב גם לאפשרות של קונקרטיזציה חילונית של החיים היהודיים' . 20 לפרקים נדמה שיקירה מכיר בבעייתיות הטיעון שלו שמעלה ההיכרות עם כתביה ה מ מ ש י י ם של ארנדט . כך, למשל, הוא מתייחס לטענתה של ארנדט באייכמן בירושלים שמדינת ישראל זכאית לשפוט את אייכמן ( אל מול אחרים שסברו כי מבחינה משפטית אין זה לגיטימי ) , מכיוון שישראל מייצגת 'מרחב בין-אישי' יהודי ספציפי המצדיק את תביעתה לדבר בשם הקרבנות . 21 לדעתו, בטענה זו של ארנדט קיים מתח 'בלתי פתור' עם ביקורת הלאומיות שלה . לדבריו, לא די בכך שמדברים, כפי שארנדט עשתה לעתים קרובות, על 'עם יהודי' במקום על אומה, לאומיות [ . . . ] צריך גם להבהיר מהו ההבדל בין 'עם' ל'לאומיות', ומדוע אין המושג 'עם' מבסס תביעה לריבונות לאומית . ארנדט מעולם לא הבהירה זאת . היא חשבה שיש מקום להקים 'מולדת' ליהודים, ודווקא בארץ שהיתה ארצם לפנים, אבל התנגדה להקמתה של מדינת לאום . 22 17 חנה ארנדט, 'מכתב לגרשם שלום', כתבים יהודיים, עמ' 302 . לדיון רחב יותר בחליפת מכתבים זו ראו : עדית זרטל, האומה והמוות : היסטוריה, זיכרון, פוליטיקה, דביר, אור יהודה ,2002 חלק רביעי . 18 יקירה, פוסט-ציונות, פוסט-שואה, עמ' 204 . 19 שם . 20 שם, עמ' 211 . 21 שם, עמ' 242 . 22 שם .
|
|