|
|
עמוד:12
1 חבלי מולדת הזיקה של עם ישראל לארצו היא זיקה ייחודית . העם והארץ במקרה זה אינם שתי ישויות הנכרכות אהדדי ביד המקרה או על פי כללי ההיגיון, אלא נחשף כאן קשר מהותי בין העם לארצו . יש אפוא משמעות תאולוגית לשמה של התנועה הלאומית היהודית : המילה ״ציון״ מציינת לא רק קשר בין עם לארצו שנטווה בדיעבד או במקרה מאהבה או מלידה, אלא היא חושפת קשר של בחירה אלוהית ואנושית, המחייב את עם ישראל ואלוהיו בנוגע לגורל ארץ ישראל . לעומת בובר, אבי שגיא מבהיר את הקשר שבין עם למולדתו באמצעות תאוריה מכיוון שאהבה מבטאת יחס של קשב פסיבי פנומנולוגית המתמקדת ביחס ״האהבה״ . אך מחויב למושא של הסובייקט, יחס זה מאפשר לסובייקט להיחשף למשמעויות של מושא אהבתו . עם ישראל הוא עם ככל העמים במובן זה שזיקתו לארץ ישראל היא זיקה של אהבה : ארץ ישראל היא המקום שבו נפשו של עם ישראל מבקשת לפתח את פעילותה התרבותית, את אופקי המשמעות הגלומים באהבתה . יחס ראשוני זה של אהבה אי אפשר לתרגמו בקלות למונחים של פילוסופיה פוליטית כמו ״שליטה״ ו״ריבונות״ . יחס האהבה הוא אפוא תנאי הכרחי בכך שהוא מכונן את הזיקה בין העם לארץ, אך כשהוא לעצמו אין בו די לבסס ריבונות . הריבונות צריכה להישקל אל מול הצרכים הפרקטיים הנובעים ממצבים קונקרטיים : למשל, האם הריבונות בארץ ישראל היום תסייע לעם ישראל לפתח את תרבותו, או שמא תעכב בעדו מלממש את אהבתו ? לשיטת שגיא שאלות אלה חורגות מהדיון ביחס האהבה גרידא וצריכות להידרש לשיקולים של פרקטיקה ופילוסופיה פוליטית . ההבחנה השלישית היא בין תשוקה פרומתאית ( ובהגדרתו של בועז נוימן, ״תשוקת החלוצים״ ) לתפיסה היסטוריציסטית של המולדת, שמטבעה היא פסיבית . המשמעות הפרומתאית של היהודים המודרניים שביקשו לשוב אל ההיסטוריה ואל ארצם התבטאה ברצונם לעצב את מולדתם במו ידיהם . האקט הוולונטריסטי נבע מתודעה עצמית מודרנית של סובייקט שמעצב את עצמו, את עולמו ואת מולדתו בעצמו . תשוקת החלוצים בעלייה השנייה והשלישית אוצרת בתוכה, לדעת נוימן, מומנט אקסטטי המטשטש גבולות, ולצדו מומנט ממשמע המכונן אותם . אין מדובר ביחס כרונולוגי או ביחס של סיבה ומסובב או ביחס מרחבי . היחס בין המומנטים הוא סימולטני : זרימת הזיעה מגוף החלוץ אל הארץ היא אותה זרימה המטשטשת את הגבולות בין החלוץ לאדמת ארץ ישראל, ובכך החלוץ ( הסובייקט ) נעשה חלק מהמולדת . בה בעת, זיעת החלוץ אף משרטטת גבולות, הופכת את אדמת המולדת ל״יהודית״, ומכוננת את הגבול בין אדמה יהודית לאדמה ערבית . המומנט מטשטש הגבולות ביחס החלוצי-האקסטטי למולדת מתבטא בזיקה לאדמה, לנוף ולמרחבים . לעומת זאת, המומנט הממשמע מתעל שגיא 01 .
|
|