מבוא מאין באה, לאן הולכת המולדת

עמוד:10

10 חבלי מולדת מפני שביקשה לנתק כליל את חבל הטבור ואת חותמו הסמלי, אקט שמשמעותו הייתה מחיקת כל זיקה בין חבלי המולדת ללאום שנכסף לשוב אליהם . ואולם במקרים רבים חבלי מולדת אזוקים בחבלי משיח . לעתים ציפייה ארוכת שנים לגאולתם של חבלי ארץ יוצרת תסכול לאומי מתמשך היולד מאוויים משיחיים . זוהי דיאלקטיקה ייחודית, מהופכת, כעין הביטוי המהופך ״מבירא עמיקתא לאיגרא רמא״ . חבלי מולדת שנותקו ממדינות לאום ויש דרישה להשבתם או תביעה לבעלות עליהם אינם מצויים בשטח ניטרלי . הימצאותם במדינות שכנות הופכת את המדינות הללו לאויבות מרות, שהרי מדובר בסכסוך הנוגע לאמא אדמה, למולדת, למדינת לאום הקשורה בטבורה לפרי בטנה – לחבלי ארץ . כך נולדו סכסוכים לאומיים ותנועות משיחיות בחבל הסודטים, בחבל הבאסקים, בחבל הבלקן ובחבל אלזס . הדרישה לשחרור חבלי מולדת מובילה למימוש ציפיות משיחיות . חבלי לידה למושגים מודרניים כגון Vaterland ( ארץ האב מגרמנית מדיאבלית ) , Patria ( ארץ האבות בלטינית ) , או Homeland ( שילוב של ארץ ובית ) משמעות שונה מזו של המושג ״מולדת״ במקרא . משמע, מולדת נזקקת לארץ-לאום ולהיאחזות בגוף חברתי עצמאי המהווה יחידה מדינית ריבונית . חוקר הלאומיות אנתוני סמית סובר שאדם מודרני יתקשה להסתדר בלי מולדת על שתי פניה, שהן אחת . האם הדימוי המודרני הזה של מולדת תואם את הדימוי המקראי של מולדת ? בעידן המודרני, ״פעילויותיה של המדינה 1 ברור הריכוזית והרפלקטיבית [ . . . ] הן משני סוגים עיקריים : מפקד אוכלוסין ומיפוי״ . שמושגים אלה של ״מולדת״, הכרוכים בניהול אוכלוסין מודרני ובהתפתחות הטכניקה, זרים לרוח המקראית . שלום רוזנברג מציע לראות בדימוי המקראי של הארץ וירושלים לדעתו, הפעילות המרכזית כ״אם״ פרשנות אלטרנטיבית למושג המולדת המודרני . המאפיינת את המושג המקראי, בניגוד לפעילות המאפיינת את המושגים המודרניים, היא הלידה . גם יהודה אליצור מבאר כי המשמעות המקראית של ״מולדת״ מכוונת להולדה – לצאצאים, חמולה, משפחה, בית-אב . משמעות ״ארץ ישראל״ כמולדת המקנה זכויות היסטוריות לקולקטיב אתני-לאומי איננה תופסת לדעתו בנוגע למחשבה המקראית . מכאן הזיקה שאני מבקש להציע בין ״חבלי מולדת״ ל״חבלי לידה״ : הארץ היא היולדת, האדם הוא הנולד ממנה ובה . האדם קשור למולדתו בחבל הטבור . מושג זה של מולדת זוכה להרחבה משמעותית מתקופת בית שני ואילך . 1 סמית 009 . רוזנברג ,1977 עמ׳ 148 – 166 .

הוצאת אוניברסיטת בר אילן


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר