|
|
עמוד:11
פרולוג | 11 של השֵיח' אל-הוזייל, שהיה גדול, חזק ובולט בשטח . סיפרו לנו שלשיח' יש שלושים ושתיים נשים ומאה ועשרים ילדים בערך . לא הבנתי איך אפשר לספור ילדים "בערך" . בקבוצה שלי, קבוצת "עומרים", היו שישה-עשר ילדים, וכשראובן ואיָלה הצטרפו היינו שמונה-עשר . מעולם לא היינו "בערך" . מתוך האוהלים הגיחו לרגעים נשים שתינוקות צמודים אליהן . בעיניהן של אחדות מהנשים שהביטו בנו מתוך האוהלים נדמה לי שראיתי בהלה . לא יכולתי לקשר את הפחד אל קבוצת הילדים בכובעים הכחולים, בנעליים הגבוהות והגדולות, בבגדים הקצרים ובמימייה שרצועתה הארוכה חוצה באלכסון את גופם הקטן . רציתי להאמין שהן מתביישות . דווקא הנערות הצעירות היישירו אלינו מבטים מחויכים . ילדים קטנים רבים התרוצצו סביב, נכנסים אל האוהל ויוצאים ממנו . הנשים צעקו אל הילדים בשפה לא מובנת, ולעיתים קרובות 2 הכלבים הכחושים נבחו בקולי קולות, כנראה ניסו נשמע הצירוף "תַעַאל הוֹן ! " לגרש את הזרים הקרבים למאהל . ילדים בגילנו רכבו על חמורים בדרכם לבית הספר הממוקם בצריפים הארוכים שממזרח לתחנת הקמח, אף על פי שיום הלימודים כבר התחיל שעה או שעתיים קודם לכן . רק גברים מעטים היו שם . אחד מהם היה יוצא החוצה, זורק כמה אבנים אל הכלבים הנובחים כדי להרחיקם 3 שבו ומזמין אותנו בתנועת יד רחבה להיכנס פנימה למרחב הגדול של ה"שׁיג", ישבו דרך קבע כמה גברים מבוגרים . ריח המדורות היה עומד באוויר, ואיתו ריחן המתקתק של הסיגריות שעשבי החשיש מגולגלים בהן . נעלינו הגבוהות התכסו בשכבת אבק עבה . הסרנו אותה בעזרת מברשת מיוחדת לאחר שחזרנו לבית הילדים בשעה היעודה לארוחת הצוהריים . בתוך אי-הסדר הזה הרגשתי שכל כולי דרוכה מסקרנות, אך בה-בעת משהו בי נרגע . שם ברהט, בגיבוב ובערבוביה של האוהלים ושל המכוניות המפורקות הזרוקות בצידם, לא היה מה לקלקל . משהו מהנוקשות הממסגרת נשאר מאחורי השער הגדול של הקיבוץ, ולזמן קצר הייתי חופשייה לקלוט את הצבעים, הקולות והריחות האחרים ולהיות נינוחה מול אי-הסדר שאיש אינו דורש לשנותו . שנים ארוכות חלפו עד שחזרתי למקום שהיה נוף ילדותי . קו אווירי מחבר בין היישוב שלְימים בניתי בו את ביתי ובין הקיבוץ שנולדתי בו, ובתווך, במרחב שביניהם, צמחה לה רהט, העיר הבדואית הגדולה בישראל . ביתו של השֵיח' אל- 2 ״בוא הנה״ בערבית . 3 שׁיג – החלק באוהל שבו הגברים של המשפחה יושבים שעות ארוכות, מדברים ביניהם ותוך כדי מעבירים באצבעות כף היד את חרוזי המסבחה . לנשים אין גישה לאגף זה .
|
|