|
|
עמוד:14
14 | אז איך קוראים לךְ עכשיו ? לא ברור מי אמר למי מה ומתי, הדעות חלוקות והסיפורים משתנים, אבל ברור שבאותו הרגע הדבר הנכון היה להיפטר מהשם הארוך, המסורבל והרומני מדי . לפי גרסה אחת, מקור ההשראה לשם החדש הגיע משחקן כדורגל ישראלי שהיה מפורסם באותה תקופה, והחליף את שמו, שמילוביץ' ( זהה לשמו המקורי של אבא שלי, אך ללא כל קשר משפחתי ) , לשם רום . גרסה אחרת מדגישה את הקשר בין השם רום לבין ארץ המוצא של הוריי . היום, במבט לאחור, מעניינת מבחינתי במיוחד העובדה שאף אחת מהגרסאות לא מייחסת את שינוי השם למעשה של התנגדות למנהג הרווח והלא שוויוני שמכתיב את שינוי שם המשפחה לאחר הנישואין רק לנשים . נושא זה, מסתבר, לא היה חלק מהעניין, אף שהוריי דווקא החזיקו באידיאולוגיה שוויונית, יוצאת דופן לזמנם . ככל הנראה, אי אפשר היה באותם ימים להשתמש בהסבר כגון זה כסיבה, אולי גם, או בעיקר, כי בכלל לא היה צריך אותו . מספיק היה להגיד את השמות המקוריים — שמילוביץ' ופרנקוביץ', וכבר ברור למה כדאי ואפילו צריך לוותר עליהם, ולבחור שם חדש במקומם . כך נהיינו משפחת רום . אבי ואמי הם הדור הראשון, וחוץ מהם ומאיתנו, צאצאיהם, אין עוד ענף בעץ המשפחתי שנושא את השם רום . מנגד, ומכיוון שלאבא שלי יש אחות אחת בלבד שהחליפה את שם משפחתה בזה של בעלה, המשמעות היא שבעץ של משפחת שמילוביץ' יש ענף אחד שנגדע, או לפחות כבר לא יצמח יותר . לפעמים אני תוהה מה סבא שלי אמר על ההחלטה של בנו יחידו להחליף את השם . אין לי מושג, אף פעם לא דיברו על זה אצלנו . זה היה מובן מאליו שאנחנו רום וכך זה צריך להיות . היום, ממרחק הזמן, אני יכולה לראות עד כמה היה לשינוי השם ביטוי משמעותי ונוכח בחיינו, בלי שדיברנו עליו כלל . למשל, כשהיינו נפגשים לארוחות יום שישי אצל סבתא, כולם היו פרנקוביצ'ים או שמילוביצ'ים ( תלוי לאיזה צד נסענו באותו שבוע ) ורק אנחנו — רום . ביחיד, עדיין לא ברבים . כולם מסביב דיברו רומנית שוטפת, חוץ ממני, שלא הבינה כלום . הייתי הנכדה הראשונה שסירבה ללמוד את השפה . "רק עברית, סבתא," הייתי אומרת לה בעוד היא משוחחת ברומנית עם בנות הדודות שלי הגדולות ממני, אלו שיש להן שם משפחה אחר משלי, ודיברו ( גם ) רומנית מהיום שנולדו . אני לא הסכמתי לשתף פעולה . היה לי ברור שזו לא השפה שלי ואסור שתיגע בי . היום אני חושבת שאולי זה לא היה מקרי . הנכדה הראשונה לשושלת רום לא
|
|