|
|
עמוד:13
ההימור הגדול של הרצל 13 עם טורקים הוא תמיד דבר מסובך, אמר והביא דוגמה : 'אם רצונך לקנות שטיח מטורקי, עליך לשתות קודם חצי תריסר ספלי קפה ולעשן 100 סיגריות . אחר כך אתה מגלגל בסיפורי משפחה ומזמן לזמן אתה מדבר שוב מילים מספר בעניין השטיח' . אך לעמו — המשיך הרצל — אין זמן : 'לי, אומנם, יש זמן לנהל [ עם הטורקים ] משא ומתן, אך לבני עמי אין שהות . הם גוועים בשל סבלם בתוך המכלאה ועליי להחיש להם עזרה מייד' . צ'מברליין תפס מהר את כוונותיו של הרצל . הוא הבהיר לו שאיתו יוכל לדון רק בנושא קפריסין, שכן זו מושבה בריטית באחריות משרדו . לא כן בעניין אל - עריש, משום שבנושאי מצרים מטפל משרד החוץ . לגבי קפריסין הביע צ'מברליין ספק אם ניתן להכניס לאי יסוד לאומי שלישי, לצד היוונים והמוסלמים ( בפועל — טורקים ) . אשר לאל - עריש, נתן להרצל עצת חינם : כדאי לו לעמוד בקשר עם הלורד קרומר, הנציג - הסוכן של בריטניה במצרים, ולמעשה שליט המדינה . צ'מברליין הבטיח להרצל שיתאם עבורו פגישה עם שר החוץ, הלורד לנסדאון וביקש ממנו שיחזור למחרת היום להמשך השיחה ביניהם . מה הניע את צ'מברליין, מדינאי קשוח ומפוכח, להקשיב להרצל, ובהמשך אף לסייע לו בחיפוש טריטוריה לעמו ? לדעת הביוגרף שלו, ג'וליאן אֶמֶרִי, נימוקיו של הרצל עשו עליו רושם עמוק . עד אז הייתה התעניינותו ביהדות ובציונות הומניטרית בעיקרה . עתה ראה בה גם יתרונות לבריטניה . 'על ידי תמיכה בציונות, תוכל בריטניה הגדולה לגייס את אהדת היהדות העולמית לצידה . היא תוכל גם להבטיח הון יהודי ומתיישבים בשביל פיתוח שטח בריטי' . יתר על כן, מושבה יהודית בסיני תסייע ללא ספק להגברת ההשפעה הבריטית בארץ ישראל הסמוכה, כשתגיע שעתה הסופית של הקיסרות העות'מאנית . הרצל, מעודד מהשיחה הראשונה, חזר למחרת לשיחה שנייה . שר המושבות 'הכין שיעורים' והיה מוכן לסייע . לדעתו, התיישבות יהודית בחצי האי סיני היא בעלת סיכוי גדול יותר ואת קפריסין מוטב לעזוב . הוא בישר להרצל ששר החוץ, הלורד לנסדאון, יקבלו לשיחה באותו יום אחר הצהריים . לקצב כזה הרצל לא היה רגיל — בוודאי לא בחצר הסולטאן הטורקי . לנסדאון, ככל איש רשות, האזין להרצל ולאחר מכן ביקש ממנו להכין תזכיר מסודר ובו הנימוקים מדוע כדאי לבריטניה להסכים להתיישבות יהודית בחבל אל - עריש שבחצי האי סיני . יש לזכור שבאותם ימים היה השטח, לפחות תיאורטית, שייך לטורקיה, והבריטים השתלטו עליו, כשם שהשתלטו על כל שטחה של מצרים כ - 20 שנה לפני כן . שר החוץ הבטיח להעביר את התזכיר לעיונו של הלורד קרומר בקהיר . הרצל שאל אם יוכל לשלוח לקהיר את איש אמונו, העיתונאי האנגלי ליאופולד גרינברג . לנסדאון הסכים והבטיח לצייד את גרינברג במכתב המלצה לקרומר . בדרכו חזרה מלונדון לווינה כתב הרצל ביומנו, תחת הרושם של שלוש
|
|