|
עמוד:10
10 ראש בראש הסופר מרדכי בן עמי : 'בן מלכים עם מבט עמוק ומרוכז, נאה ונוגה כאחד . שוב אין זה אותו ד"ר הרצל ההדור מווינה, אלא אחד מבית דוד שקם פתאום מקברו, כאילו התרחש לעינינו פלא היסטורי . וכלום לא היה זה פלא ? משך רגעים אחדים רעד האולם מזעקות שמחה, ממחיאות כפיים וקולות קוראים ורקיעה ברגל . נדמה היה כאילו החלום הגדול של עמנו במשך אלפיים שנה נפתר עתה ועומד לפנינו משיח בן דוד . חפץ אדיר קם בלבבי, כורח פנימי, לקרוא לתוך ים סוער וצוהל זה בקול גדול : יחי המלך ! ' . עיקר מאמציו של הרצל היו מופנים זה כשש שנים לעבר חצר הסולטאן עבדול - חמיד השני באיסטנבול . הרצל ידע שהמפתח להצלחתו ולהקמתה של מדינת היהודים שעליה חלם ודיבר כה רבות, נמצא ב'שער העליון' — מקום מושבו של הסולטאן . טורקיה העות'מאנית היא ששלטה בארץ ישראל והיא שיכלה להעניק לו את הזיכיון המקווה ובכך להגשים את מטרתה העיקרית של הציונות — גאולתו המדינית של עם ישראל בארצו ההיסטורית . מה הוא לא עשה ופעל למען המטרה הזאת ? הוא נסע פעם אחר פעם לאיסטנבול ונפגש עם מקורבי הסולטאן ; שיחד אותם על ימין ועל שמאל, כפי שהיה מקובל בעת ההיא ; חיזר אחר קיסר גרמניה וילהלם השני, ואף נסע אחריו, כדי להיפגש איתו, לירושלים — בידיעה כי יש לו השפעה על הסולטאן ; ניסה לשכנע אישים פוליטיים ועיתונאים באירופה שידברו ויכתבו בשבחה של טורקיה ומנע כפי יכולתו ביקורת עליה בנושאים רגישים, כגון מצב הארמנים באימפריה ; היו לו אף תוכניות לסייע לטורקיה בתמורה לצ'ארטר הנכסף : ביודעו שטורקיה העות'מאנית קרובה לפשיטת רגל בגלל חובות עצומים, הוא האמין שיוכל לגייס כספים ממקורות יהודיים ובין - לאומיים כדי לכסות את החובות . לעיתים נקט בשיטות ביזאריות, כמו ניסיונו התמים לקנות את ליבו של הסולטאן בשי מיוחד במינו : מכונת כתיבה ראשונה בעולם באותיות ערביות . הוא הזמין בארצות הברית ייצור אב טיפוס של מכונה כזו, על חשבון התנועה הציונית, ושלח אותה לסולטאן . זה סירב לקבלה . . . הרצל, הנועז כמו גם התמים והמאמין בדרכו, קיווה שפגישה בארבע עיניים עם הסולטאן תביא לפריצת דרך . בעזרת מתווכים נפגשו השניים במאי 1901 לשיחה שנמשכה יותר משעתיים, ולא הולידה דבר . שני האישים היו הפכים גמורים : הרצל ההדור, הזקוף, בעל התרבות האירופית, והסולטאן עבדול - חמיד השני — כפוף, בעל זקן קצר וצבוע, לא לגמרי מאופס, שחרב מעוקלת מונחת על ברכיו ( התיאור הוא של הרצל ויש להתייחס אליו בזהירות המתאימה ) . על הרצל נאסר במפורש להעלות את עניין ארץ ישראל או את רעיון הצ'ארטר . הוא הוצג לא כמנהיג ציוני אלא כעיתונאי וכעורך בעיתון הווינאי נויה פריה פרסה שבו הִרבה לכתוב . במהלך הפגישה הלך הרצל סחור סחור ופיזר רמזים על כוחם הכלכלי של היהודים, המוכנים לעזור לממלכה העות'מאנית . הם יעשו זאת — כך יכול היה הסולטאן
|
|