|
|
עמוד:12
12 פתח דבר במציאות שהתהוותה מאז שנת 2001 עומדים תושבי הנגב המערבי בצל איום מתמיד של רקטות וטילים שמשגרים ארגוני לחימה פלסטיניים מכיוון עזה . איום הרקטות, הגראדים, הפצמ"רים, ולאחרונה גם עפיפוני התבערה, הופך את העורף לחזית : שדה הקרב מתחולל בלב האוכלוסייה האזרחית . החשופה ישירות ובעקיפין להשלכות המלחמה . במצב זה, אנשים החווים רמה גבוהה של חוסן אישי וקהילתי מצליחים להתמודד בצורה טובה יותר עם תחושת האיום . הייתכן כי הרדיו, מכשיר קטן ופשוט, הזמין בכל מקום ובכלל זה בעת תנועה ממקום למקום, יכול לקחת חלק פעיל בבניית אקלים חברתי-רגשי בזמן חירום ? האם יכול רדיו חינוכי, בעזרת שדרנים סטודנטים המפעילים אותו, להוות מקור מידע זמין ורלוונטי, לתת ביטוי לרחשי הלב ולמלא את הזמן במוזיקה מתאימה היוצרת גם היא חוויה מיטיבה ? הספר מ ש ד ר י ם ת ח ת א ש מביא לראשונה בישראל את המתרחש מאחורי המיקרופון בתחנת שידור חינוכית באזור פריפריאלי המתמודד עם מלחמה פוסט-מודרנית . העימות הצבאי בדרום הוא נקודתי ואינו מקיף את כלל תושבי המדינה . תושבי הדרום נדרשים מעת לעת להתנהל בחירום תחת איום ביטחוני וסכנה ממשית . במרחב פריפריאלי זה פועלת ללא הפסקה תחנת רדיו חינוכית בתוך מכללה אקדמית ( שלעתים היא ריקה מסטודנטים בשל המצב הביטחוני ) . בתחנה משדרים סטודנטים במסגרת לימודי תקשורת ורדיו . אלו אינם שדרנים מקצועיים, וכמובן שאינם מומחים למצבי לחץ ולבניית חוסן קהילתי . עם זאת, במצב הנתון, הם פועלים בדרכים יצירתיות כמיטב יכולתם והבנתם, בניסיון לתמוך בעזרת שידורי הרדיו המקומי בתושבי הקהילה סביבם . הספר הוא פרי מחקר שבחן את שידורי הרדיו לאורך שלושה עימותים צבאיים ( "עופרת יצוקה" [ 2008 - 2009 ] , "עמוד ענן" [ 2012 ] ו"צוק איתן" [ 2014 ] ) . מוצגים בו תיאור וניתוח ההתרחשויות בתחנת השידור, תוך ביסוס ההבנות באמצעות תיאוריות מרכזיות בתחום החוסן והתקשורת, ומיקוד המבט בפוטנציאל הגלום ברדיו החינוכי . במחקר נותחו שידורי תחנת הרדיו החינוכי "קול הנגב" בשלוש תקופות של איום ביטחוני . 198 שעות נדגמו משעות השיא של שידורי הרדיו . המחקר מפנה זרקור לעבר תפקידה של התקשורת בהעברת מסרים
|
|