|
|
עמוד:12
12 | יועז הנדל וראובן ( רובי ) ריבלין לא היה מצבנו טוב כמו היום, מציאות שבה הצליח העם היהודי לכנס למעלה משישה מיליון יהודים בארצו . ראשית צמיחת גאולתנו . המספרים מדברים בעד עצמם : גאולה שהתחילה ברבבות, צמחה למאות אלפים עד שהפכה למדינה של מיליונים" . גאולה שהיא חלק מהספר שלפניכם . הציונים לסוגיהם — כולם בעצם, טוען הנשיא ריבלין, הסכימו על דבר אחד : שיבת העם לארצו תלויה ביכולת שלו להיאחז בקרקע . להתבסס בכל מקום, מירושלים והגליל ועד בנימין . "בכל חבל ארץ היה האתגר שונה . בירושלים זה היה היישוב הישן שהבין שצריך לבנות את השכונות שמחוץ לחומות . בנגב ובגליל — התנועות שהבינו שבלי התפשטות לא נוכל לבנות תשתית לקיום לאומי עצמאי . בגוש עציון — המתיישבים הראשונים ששרדו עד הקמת המדינה, ושבו אליו אחרי מלחמת ששת הימים . רק כך לאט- לאט, צעד אחר צעד, בנינו ריבונות, שהיא לא רק הגדרה, אלא הלכה למעשה השזורה בבניית הרוח והמחשבה" . וכשאני שואל את הנשיא ריבלין על הגאולה הזאת, שנשמעת לפעמים כמו מילה משיחית, ועל התקווה, מילה שבה הוא משתמש רבות, הוא עונה על הדמיון . "תאר לך איך זה היה נראה אם החלוצים הציונים שבנו את הארץ, שפרצו את החומות וייבשו את
|
|