|
|
עמוד:8
8 / / אנליזה ארגונית 25 • ארגונים העוסקים בשימור תרבות, כמו ארגוני הנצחה, מורשת, ארכיונים ושימור אתרים ; • מוסדות הכשרה לאמנויות השונות במגזר הפרטי והציבורי . כל אלו מרכיבים את מגזר התרבות או התעשיות היצירתיות, המקדמות פעילות אמנותית ואומנותית, מקצועית וחובבנית, עכשווית ומסורתית ( 2004 Dewey, ) . ניהול התרבות הוא עולם הכולל בתוכו מגוון רחב של פעילויות, תפקידים ומוסדות . אנשי המקצוע הפועלים בו נדרשים לסגל מיומנויות שונות, ובהן היכולת לקדם יצירת אמנות וחזון תרבותי ; לקדם יזמות מוסדית ופרטית ; לפתח משאבים ; לעסוק באדמיניסטרציה ; לפתח קהל וקהילה ; לעסוק בשיווק, ביחסי ציבור, בגיבוש מדיניות ועוד . תחום זה ממוקם על רצף בין תאוריה לעשייה ומנהל מערכת יחסים רבת-פנים הן עם עולם האמנות והן עם עולם הניהול ( 2009 Brkić, ) . בעולם כולו, ובמיוחד בצפון אמריקה, באירופה ובברית המועצות לשעבר, התייחסות של חוקרים ומוסדות לתחום של ניהול תרבות או ניהול אמנויות החלה להתגבש במחצית השנייה של המאה העשרים ( 2000 Evard & Colbert, ) . פתיחתן של תוכניות אקדמיות בתחום גרמה לזיהויו באקדמיה ובשטח כתחום מקצועי מובחן . בשנות השמונים החל התחום לתפוס תאוצה ; כיום מסגרות ההכשרה המקצועיות והאקדמיות רבות ועשירות, והן מתייחסות לתחום מארבע נקודות מבט שונות : כמיומנות ספציפית של תחום הניהול ; כאדמיניסטרציה של האמנויות ; כביטוי וכתוצר של מדיניות תרבות ; כשילוב בין מדעי הרוח למדעי החברה, המדגיש יזמות וחדשנות תרבותית ואקטיביזם חברתי ( 2009 Brkić, ) . לעומת זאת, בישראל החלה ההתייחסות לניהול התרבות כאל תחום מובחן בשלב מאוחר יחסית למדינות אחרות . רק בשנים האחרונות מתעוררת בהדרגה מודעות לייחודיות ולמורכבות המקצועית של התחום, וזו מתבטאת בתוכניות הכשרה ומנהיגות בתחום התרבות, בקורסים ובהשתלמויות . בכל זאת, לעומת העושר האדיר של הכשרה אקדמית ומקצועית במדינות אחרות, בישראל כמעט שלא קיימים גופי ידע מאורגנים המתארים את הכלים, את המתודות ואת האתגרים המייחדים את ניהול התרבות . למעשה, רובה של שכבת הניהול בתעשיות התרבות בישראל רוכש את הידע המקצועי מתוך העשייה בפועל ולא מתוך הכשרה מקצועית מוסדרת המבוססת על מחקר . תרבות עדיין אינה נתפסת כתחום מקצועי מובחן דיו בישראל, ועובדה זו עומדת בסתירה לנוכחות הרבה של העשייה בתחום התרבות ולעוצמת השיח שזו מעוררת . נשאלת השאלה כיצד ייתכן שבמדינה שבה היצירה משגשגת, ושאלת התרבות נוכחת באופן קבוע בראש סדר היום הלאומי, התחום האקדמי והמקצועי של ניהול תרבות נמצא עדיין בחיתוליו . האם אפשר לקשור את המצב הזה לרגשות המורכבים שמעורר המונח 'תרבות ישראלית', ולחוסר ההסכמה הציבורית והפוליטית לגבי זהותו וגבולותיו ? האם תחושה בציבור שיש לגיטימציה למסורת המגוונת ולנוכחות של ריבוי תרבויות בישראל הייתה
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|