|
|
עמוד:12
12 הצייר הוא מרגל לצד דיאלוג ביקורתי עם המיתוסים המכוננים של התרבות הישראלית, מנהל אברמסון דו- שיח מורכב עם אבות המודרניזם, כמו קזימיר מלביץ׳ ומרסל דושאן . המערך הדיכוטומי השגור בהיסטוריוגרפיה של אמנות ישראל, המתאר תנודת מטוטלת בין המקומי לבינלאומי, אינו רלוונטי במרחב הציורי האברמסוני, שבו מתקיימים יחדיו ובו- בזמן רכיבים תרבותיים, מושגיים ולשוניים ממקורות שונים ונבדלים . ואמנם, בשפתם החזותית ציוריו של אברמסון פורמים תפיסות קוטביות שגורות : יסודות מופשטים ופיגורטיביים, חושניים ושכלתניים, הבעתיים ומושגיים דרים בהם בכפיפה אחת ומייצרים מרחב כלאיים משותף . עבור אברמסון משמש הציור מרחב בדיוני לבריאת קוסמולוגיות אלטרנטיביות המפגישות מציאות ודמיון, הרס ובנייה, מילים ודימויים, מסורות תרבותיות מרובדות ועקבות של גוף ונפש . לארי אברמסון בורא בציוריו מרחב לימינלי של מימין : קזימיר מלביץ‘, “ריבוע שחור“, 1915 משמאל : מרסל דושאן, “מזרקה“, 1917
|
|