|
|
עמוד:10
פורמלי ואף העמידה לשם כך תקציבים ייעודיים . במסגרת הצעדים הארגוניים הראשונים הוגדל אגף החברה הערבית במשרד החינוך והוא כולל כעת 15 מפקחים ( לעומת 3 בעבר ) . משרד החינוך גם חתם על התקשרות עם ג ' וינט-אשלים , והלה קיבל עליו את האחריות לתאם בין גופי הממשלה , הרשויות המקומיות ועמותות שפועלות ביישובים ערביים . בהמשך להחלטה הועברו 60 מיליון ש " ח לתוכניות ארציות בתחום החינוך הבלתי פורמלי ו - 70 מיליון ש "ח לרשויות מקומיות ערביות . סך הכול : 130 מיליון ש " ח תקציב שנתי . מצבו הקשה של תחום החינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית נגרם משתי סיבות עיקריות : ראשית , האחריות על תחום החינוך הבלתי פורמלי והעיסוק בו מפוזרים בין גופים ציבוריים ומשרדי ממשלה שונים שכל אחד מהם מגדיר את החינוך הבלתי פורמלי מנקודת המבט שלו . מינהל חברה ונוער , החברה למתנ " סים , הרשויות המקומיות הערביות , תנועות הנוער וארגוני החברה האזרחית – כולם מפעילים תוכניות בתחום החינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית . פיזור האחריות יוצר איים של ידע מקצועי בלי שגוף כלשהו מרכז אותם או מנחה אותם לפי קו אחיד כלשהו . שנית , רוב הרשויות המקומיות הערביות מדורגות באשכולות הנמוכים ביותר מבחינה חברתית - כלכלית , ולכן הן מתקשות להעמיד את החינוך הבלתי פורמלי במקום גבוה בסולם העדיפויות שלהן ולהקצות לשם כך משאבים . הדבר יוצר פער גדול בין רמת הפיתוח של החינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית לבין זו שבחברה היהודית . כל האמור לעיל מוביל למסקנה אחת הכרחית : כדי לחולל שינוי לטובה ממשי במצבו של החינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית יש צורך לאחד כוחות ולתאם בין כל הגופים הרלוונטיים . כל יוזמת פיתוח של תחום החינוך הבלתי פורמלי חייבת להתמודד עם חסמים , לא כל שכן בחברה הערבית : ( 1 ) אי - שוויון בהקצאת משאבים . עד להחלטה 922 נפקד תחום החינוך הבלתי פורמלי כמעט לחלוטין ממערכות התקצוב – גם ברמת הממשלה וגם ברמת
|
|