|
|
עמוד:ח
ייחוד פוליטי לירושלים הממלרכית ייחוד פוליטי מובהק . למעלה משתי מאות ומחצית המאה היא הייתה נתונה לשליטתה של מדינה אחת , במובנים רבים אימפריה , המשתרעת בין הרי הטארררס שבדרום טורקיה לסודן , מדינה שהייתה בלא עוררין הכוח הפוליטי , הצבאי והכלכלי הבולט ביותר בעולם המוסלמי , מדינה ריכוזית זו נהנתה ממטבע אחיד , מתקשורת יעילה בין הפרובינציות למרכז , מסדרי מנהל מוסכמים , ממערכת משפטית יציבה ומסגל פקידים ובתכנים הנאמן לסדר קבוע . קרבת בירתה . קאהיר , לארץ - שלא כבימי רומא . קונסטנטינרפול או בגדאד - יכלה לערוב למעורבות רבה יותר של שליטיה ובכירי אמיריה בעיצוב נופיה ובגיבוש סדריה של ירושלים . הקצאת משאבים , מינויים , יזמות אורבניות , תמיכה , סעד משפטי והגנה מפני תגרת ידם של מושלים סחטנים , את כל אלה אפשר היה להשיג ולקבל בעידן שלוט הממלוכים במהירות וביתר יעילות בהשוואה לתקופות אחרות של שלטון אימפריאלי בעיר . קרבת ירושלים למרכז בקאהיר הקלה את ביקוריהם של הסולטאניס ובכירי המדינה כה , ביקורים שהטביעו את רישומם בחיי העיר , בשגרת יומה ובסדריה . עיר קודש לירושלים הייתה משמעות שחרגה ממקומה המדיני והכלכלי . ערכה בעיני השלטון הממלוכי נבע ממשקלה הדתי . הממלוכים , עברים ושבויי מלחמה ממוצא מרכז אסיאתי , דוברי טורקית שהתאסלמו במהלך הכשרתם לחיילים , הכירו תורה לאסלאם שהעניק להם מעמד , שררה והיכרות פעילה עם שפת הקוראן ועם דת מאצילת משמעות . חובם של הממלוכים לעולם האסלאם , שקלטם ואפשר להם להגיע לפסגתו , ובצדו הכרתם שיחס אוהד לדת האסלאם , לציווייה ולסמליה יעלה את קרנם כקרב נתיניהם וייתן לגיטימציה לתפיסתם את השלטון ( במצרים ב 1250 ובסוריה ב 1260 ) מבארים את גישתם לירושלים . היקרה ללבבות המאמינים . הסולטאכים הממלוכים עודדו בניית מבני קודש בירושלים ותרמו לשימורם ולאחזקתם של המבנים הנודעים מן העבר ( כיפת הסלע , מסגד אלאקצא ומתחם הר הבית ) . עיקר המאמצים הופנו לאזור הקרוב לחרם ולניסיונות לקבוע את אופייה המוסלמי של העיר , ששליטיה בעבר הקרוב היו נוצרים לטינים , וסממני נוכחותם ניכרו היטב . טיפוח חזותה הממלוכית הייחודית של העיר על בנייניה , מסגדיה ואכסניות הקודש שכה , על קישרטיהם ועיטוריהם הטיפוסיים רעל שפע הכתובות החקוקות בפומבי ברחובות ובשערי הר הבית - פעילות שהייתה נמרצת מפועלם של כל הממסדים הפוליטיים המוסלמיים האחרים - הקנתה לירושלים זהות משלה . ירושלים הממלוכית ריתקה אליה מבקרים , צליינים , יראי שמים , הסירים , מבקשי ישועה ממזרח וממערב , מוסלמים , נוצרים ויהודים לכתותיהם ולארצות מוצאם . הפסיפס האנושי שסבב ברחובותיה והתגורר במעונרתיה תקופות קצרות או ממושכות היה ייחודי בגיוונו , ונראה כי גם במיעוט החיכוכים והמריבות בין רכיביו , בניגוד למחלוקות וליריבויות בין התושבים שהיו מנת חלקה של ירושלים בדורות מאוחרים יותר ,
|
|