|
|
עמוד:9
מארגן , שיח המובן בקרב קבוצת הפלסטינים בישראל והמאפשר לבנות אירועים תקשורתיים המופנים כלפיה . תנאים אלו לבניית הזירה המבנית של השפה הערבית ותוצריה התקיימו באותה נקודה מכרעת , עם תום מלחמת . 1948 ואולם הם לא צמחו מאירועי מלחמת 1948 אלא התהוו במציאויות הקולוניאליות מאז תחילת המאה העשרים , ובתקופה זו לא התקיימו בהכרח ברמה המבנית המארגנת של תחום חברתי או שדה מובחן בעל בסיס חומרי מוסדי ברור . כפי שמראים מחקרים עדכניים רבים העוסקים בהיסטוריה של השפה הערבית בתקופת היישוב , בקרב התנועה הציונית התקיים טיפוס מקדים של הזירה המתוארת ברמה המוסדית החומרית וברמת העיקרון המארגן . כך למשל נוסד בשנת 1926 המכון ללימודי המזרח באוניברסיטה העברית . ממוסד זה יצאו מומחים לשפה הערבית ותוצריה והשתלבו במוסדות התנועה הציונית , וחלקם המשיכו לעסוק בתחום זה גם לאחר קום המדינה . הביטוי הטקסטואלי הציבורי הראשון לכך היה העיתון חקיקת אל אמר שהוציאה לאור ההסתדרות הציונית בשנת , 1937 עיתון בשפה הערבית שפנה לציבור הקוראים הפלסטיני . מן הצד הפלסטיני , הפעילויות הטקסטואליות והציבוריות בערבית היו חלק מרכזי בתחייה הלאומית הערבית והפלסטינית . מן המחקרים שהתפרסמו לאחרונה עולה כי בתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה למלחמת 1948 התקיים שדה מובחן של השפה הערבית ותוצריה בקרב החברה הפלסטינית . בשדה זה פעלו עיתונים , כתבי עת , ספרות ושירה , בתי הוצאה לאור וציבור הקוראים . חלק מהאינטלקטואלים שפעלו בתקופה זו , אם בשדה המקומי ואם ברחבי העולם הערבי , המשיכו לעסוק בשפה הערבית ובתוצריה גם לאחר 1948 ולאחר הקמת מדינת ישראל . דוגמה בולטת היא האינטלקטואלים הפלסטינים אשר עבדו בעיתון אל אתחאד לפני 1948 והמשיכו לעבוד בו ובכתבי העת שפרסמה המפלגה הקומוניסטית הישראלית בתחילת שנות החמישים . התנועה הציונית בתקופת היישוב וקבוצת האינטלקטואלים הפלסטינים על זרמיה השונים נפגשו ברגע היווצרותה של הזירה המבנית , שאת קיומה יזמו מנגנוני המדינה לקראת סוף . 1948 . 6 על אירועים תקשורתיים ראו . Hymes , “ Introduction " . 7 אייל , הסרת הקסם . . 8 שם , עמ ' . 44 . 9 כבהא , עיתונות בעין הסערה . . 10 יאע ' י , חיאת אל אדב . . 11 ראו למשל . Ayalon , Reading Palestine . 12 על ההיסטוריה של עיתון זה והשפעתו על חיי הספרות הפלסטינית ראו אבו צאלח , אל חרכה אל אדביה .
|
|