|
|
עמוד:14
שותפה פעילה להגשמתה של הציונות . באותם ימים נחשפתי למצוקות של " ישראל השנייה " ועברתי את אחד המהפכים החשובים בחיי : מאישה שחייתה בעולמה הפרטי , לא מודעת למצוקות מעמדיות או לאי צדק חברתי , נעשיתי לוחמת בלתי נלאית למען צדק חברתי , ומאבק זה מלווה אותי עד עצם היום הזה . בשנת 1949 למדתי מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים . השיעורים התקיימו לסירוגין בטרה סנטה שבשכונת רחביה , ובקומה השלישית בבניין בממילא שנשק לגבול עם ירדן . באותה העת לא היה אפשר להגיע לקמפוס הר הצופים בגלל כיבוש הירדנים והחיילים ששלטו בעיר , ואילו קמפוס גבעת רם טרם נבנה . אני זוכרת היטב , כמו היה זה אתמול , איך הייתי רואה מחלון הקומה השלישית בממילא את חיילי הלגיון הירדני מפטרלים על חומת העיר העתיקה . גם היום אני יכולה להרגיש את הצביטה בלב שחשתי באותם ימים על שנמנע ממני להגיע לרובע היהודי , מקום הולדתן ומשכנן של אמי ציפורה , סבתי איטה , הסבתא רבתא שלי חיה והסבתא רבתא רבתא שלי פיניה . אבל בירכתי מוחי כבר אז קיננה הידיעה כי מצב זה אינו סוף פסוק וכי עוד חזון למועד . ואכן , בשנת 1969 מונה גדעון לתפקיד הממונה הראשי על יחסי עבודה . מינוי זה חייב אותנו להעתיק את מגורינו מבאר שבע לירושלים . החלטנו להקים את ביתנו בבית הראשון שנבנה ברובע היהודי לאחר שחרורו והתגוררנו בעיר בשנים . 1980 – 1971 כך חזרתי לשורשי המסורת של משפחת אמי . המגורים ברובע היהודי הולידו שורה של מעשיות , לא זו בלבד שהביאו עמם את החוויה הראשונית של חידוש ההתיישבות ברובע היהודי שננטש לאחר שנכבש בידי הירדנים במלחמת העצמאות , אלא שחשפו גם את הקשיים הכרוכים בניסיונות של קהילה חילונית וקהילה דתית לחיות זו לצד זו ואת האתגרים של ניהול חיי קהילה יהודית לצד קהילה ערבית . ב 1980 עברנו לתל אביב , וב 1992 החלטנו להעתיק את מגורינו לנווה צדק , ובה אנו מתגוררים עד היום . רציתי לגור בבית בעל ההיסטוריה המשפחתית של הסבא רבא שלי זורח אלתר מושלי או לפחות סמוך לו , אבל לדאבוני לא ידעתי את כתובתו . בסופו של דבר גיליתי היכן התגוררו
|
|