|
|
עמוד:יב
המסורה , השתלשלות שצצה ועולה מבין קפלי המסורה , ועד אל העשייה המילונית המפותחת והבשלה , שצמחה בחיקה של חכמת הלשון הערבית , היא מגעת . מן המקובלות הוא שראשוני המילונים העבריים בימי הביניים , שרובם אף כתובים ערבית , על ברכי המילונאות הערבית נולדו . עניין זה נעשה מן המוסכמות שאין _צריכין ראיה , אף שלא הוכח מעולם דרך שיטה שהניצנים הראשונים של העשייה המילונית נבטו והפציעו מתוך זיקה לערבית . בפרקיו הראשונים של חיבור זה באנו לבחון את המוסכמות האלה . כלום אפשר להניח יסודות של ממש לתלות התכנים של המילונאות העברית בעת היוולדה במילונאות הערבית ? כלום אפשר להניח שהמילונאות העברית בראשיתה היא חיקוי של המילונאות הערבית על שיטותיה , או שמא יש גורמים שונים , מבניים וכרונולוגיים , המקשים על הנחת החיקוי או אפילו מונעים אותה ? שני הפרקים הראשונים דנים בשאלות אלה וכיוצא באלה , וכן במעמדו של רב סעדיה גאון בין שתי התרבויות וכתרומתו לראשית המילונאות העברית . התברר שרב סעדיה גאון הריהו בחזקת מחדש גדול לא רק בעצם היותו המילונאי העברי הראשון , אלא גם בשיטות המילוניות שנקט אף בהשוואה למילונאות הערבית שהייתה בימיו ולפניו . הוא ערך את מילונו שתי חטיבות , סדורות האחת על פי ראשי התיבות והאחרת על פי סופיהן . הוא ערך את ערכיו לא בשורשים כנהוג במילונאות הערבית , אלא כשמות על פי תפיסתו , ואת החטיבה השנייה ערך לא על פי אותיות בודדות שבסופי התיבות , אלא במילון חרוזים , כספר עזר למשוררים - כל אלה תכונות שאינן ידועות לנו מן המילונאות הערבית . בפרק השלישי אנו באים לבחון את דרכי המסורה וטיפוסית ומה שיש בה משום מלאכת המילים - מיונים , סידורים ועריכה , המלמדים על מודעות לשונית בכלל ועל מודעות לקסיקלית בפרט . בדרך הילוכנו נתבהרה לנו סוגיה חדשה ובלתי ידועה בדרכי המסורה . יכולנו להצביע על הקרבה העניינית והכרונולוגית של רשימות המסורה הערוכות כמקבצי מילים בעלות הברת סיום שווה ( סיומי חרוז ) אל מעשה הפייטנים בני המאה השמינית והתשיעית . אפשר שבהשראת מנהגי החריזה של אלה קיבצו המסרנים תיבות שוות חריזה לכלל רשימות מסורה מצרפת , והפייטנים יכלו להיעזר בהן ולמצוא חרוזים מתאימים כחפצם . שמא אף רב סעדיה גאון , שערך את החטיבה השנייה של אגרונו בסדר החרוזים , קיבל את השראתו מרשימות כאלה , ולא רק מהן . אפשר , אף שאין ודאות בדבר . הפרק הרביעי מלמד שמלאכתם של בעלי המסורה , כשם שהיא מעידה על רגישות דקדוקית , כך היא מעידה על ערנות לקסיקלית ועל עיסוק ראשוני במילים , העשוי להיות צעד ראשון לקראת עיסוק מילוני . לא רק מושגי לשון ראשוניים היו
|
|