|
|
עמוד:יא
אזר את השאלה העקרונית אם אין התערבות בלשון עומדת בסתירה למדע הלשון . שאלות אלו , מנסרות בחלל עולמנו חדשים לבקרים , ולאחרונה ממש אף נתחדש בהן הוויכוח כאילו לא נאמר בזה דבר במהלך השנים . אזר מעיין בזה מן הצד התיאורטי ומן הצד המעשי , וצד מעשי זה מוליך למסקנתו . - " אם החברה דוברת הלשון העברית מבקשת להמשיך ולהחזיק בלשונה העתיקה במציאות החדשה , היא חייבת ללמוד וללמד אותה על כל כלליה ודקדוקיה , והיא חייבת לטפח ולשמר תקן ונורמה בתחומי הלשון כולם כדי שישמשו מופת ומודל חיקוי " . עניין זה של הכוונת הלשון ותיקונה מלווה את העברית המתחדשת זה כמאה ועשרים שנה . תחילתו , כפי שהראה רפאל ספן לפני שנים , בחוברת שהוציא יצחק ווארשאבסקי באודסה בשנת תרנ " ג ( 1893 ) וכותרתה " לתחיית שפת עבר ולהתפתחותה , על מוסדות כה " ק [ כתבי הקודש ] ולשון חז " ל " , ושתכליתה שכלול הכתיבה בעברית וניפוי השגיאות ממנה . רקעה של חוברת זו הוא לשון הכתיבה במזרח אירופה , הרחק מגבולותיה של ארץ ישראל והלשון המתחיה בה . אין תמה אפוא שאופי אחר ושונה קיבל מעשה תקנת הלשון בארץ ישראל המתחדשת . תהליך חידושו של הדיבור העברי והפיכת העברית לשון חיה של ממש עוררו מטבע הדברים תנועה נמרצת של עשייה בתחום זה . לשון הדיבור החדשה הצומחת ועולה הייתה בבחינת נטע רך הצריך ליד מכוונת והניתן להכוונה . ואכן מעשה תקנת הלשון מלווה את העברית במרבית שנות המאה העשרים . רבים וטובים , ובראשם ועד הלשון , עסקו בזה ; אנשי לשון , מחנכים ומורים , קמו לה לעברית המתחדשת , ואסיף דבריהם שנכתבו בענייני תקנתה מעמיד יבול רב . מאמרו של חיים א ' כהן מעיין בדרכיהם של בעלי תקנת הלשון במאה שעברה אך מתוך השוואה אל מדקדקי סידור התפילה האשכנזי שפעלו בתחום זה כבר במאה השש עשרה והלאה משם במשך כשלוש מאות שנה ויותר . אין צריך לומר שזמנם ומקומם ואף רקעם ומגמתם של אלו היה שונה בתכלית , ועם זאת , השוואת העולה מן המעשים הללו לתקופותיהם השונות ואף המנוגדות מעלה קווי דמיון ברורים בתהליכים ובמגמות . מעשה מיוחד של תקינה שהצמיחה העברית המתחדשת בארץ ישראל הוא העמדת התקן של הכתיב העברי . תולדותיו וגלגוליו של מעשה חדש זה , שראשיתו בהצעה שהציע דוד ילין לפני כמאה שנה , זוכים כאן לסקירתו של מרדכי מישור המצביעה על כמה עובדות שאינן ידועות לרבים . מישור מזכיר שאותה מערכת מחייבת הקרויה " כללי הכתיב חסר הניקוד " , שגובשה תחילה על ידי ועדה שמינה ועד הלשון ושאומצה שנים לאחר מכן , וכמעט כמות שהיא , על ידי האקדמיה ללשון העברית , קדמה לה מחלוקת ממושכת , ואף משנתקבלה לא נתקבלה אלא "לתקופת זמן " , ומתוך מחשבה ש " מן הסתם כעבור שנים שוב תיעור השאלה ותידון לפי תנאי אותה השעה " , כדברי זאב בן חיים שמישור מביאם . בדבריו פונה מישור גם אל הצד
|
|