|
|
עמוד:12
היהודית , בטלר מתקוממת נגד כל תפיסה אקסקלוסיבית של סולידריות יהודית , גם אם היא נשענת על ערכים של סובלנות ושל צדק חברתי . בטלר מביעה עמדה ספקנית בנוגע לאפשרות הקיום של סולידריות יהודית כלשהי שאינה שוללת את האחר או שאינה ממעיטה בערכו , ולפיכך אין היא מסתפקת בהתנגדות לציונות אלא היא דורשת לנטוש כל תפיסה שמגדירה את היהדות כמסגרת בלבדית לחשיבה על האתי ועל הפוליטי . שלא כמרבית הגישות המיוצגות בקובץ , המאמץ שלה איננו מכוון לטיפוח או להגדרה מחדש של זהות יהודית קבוצתית . להפך , את עיקר האתגר היא רואה בחריגה מהייחודי ובהדגשת מגבלותיו . למעשה , בטלר מותחת ביקורת ישירה על ההנחה שעומדת ביסוד מרבית התפיסות של התפוצה שנסקרות בקובץ זה : היא שוללת את האפשרות שטיפוח הפרטיקולרי הוא תנאי למחויבות לסולידריות אוניברסלית . באופן מנוגד לגישה זו בטלר קובעת כי על מנת שערך של צדק יהיה תקף , חובה על מי שמאמינים בו לנתקו מהמסורת הפרטיקולרית שצמח בה . התפיסה שמייצגת בטלר היא במידה רבה דמות ראי של הגישות החרדיות , שגם הן מקבלות ייצוג חסר בקובץ : שתי הגישות , כל אחת מצדה , עשויות לסייע בהבנת גבולות הדיון שבקובץ זה . דיון זה מביא מגוון רחב של נקודות ראייה של התפוצה . הן נבדלות זו מזו בפתרונות שהן מציעות . ברם , רובן שואפות , כל אחת בדרכה , לסוג של איזון ושל יחסים דיאלקטיים בין הפרטיקולרי לאוניברסלי . גישתה של בטלר מזה , והגישות החרדיות מזה , מאתגרות את הדיון שמביא הקובץ בהסתייגותן ובספקנותן אשר לניסיון לגשר על הניגוד המובנה שבין הפרטיקולרי לאוניברסלי . כל אחת משתי התפיסות הקוטביות האלה מלמדת בדרכה על הדיון העיקרי בקובץ : דיון במתח ובקשר הפנימי של שייכות - זרות , מתח וקשר גומלין בין השאיפה לשמר ולטפח את הקיום היהודי הקבוצתי ובין התפיסה הרואה בהשתלבות תרבותית וחברתית של היהודים בסביבות הרוב הלא יהודיות מרכיב מהותי של הזהות היהודית הקבוצתית . ולסיום הנני מבקש לקשור בין המתח וקשר הגומלין שלעיל ובין פועלו ומחקריו של פרופסור אלון גל שמגיע לגבורות סמוך ליציאתו לאור של קובץ זה . מאז מחקרו פורץ הדרך על לואיס ד ' ברנדייס , התמודד פרופסור גל במחקריו החלוציים עם מרבית שאלות היסוד שהן עניינה של אסופה זו . ספריו ומאמריו הרבים מספור מהווים אבן פינה ומקור השראה לדיון רב הפנים שמתקיים כאן , ואין ראוי מלהקדיש את הקובץ לא רק כהוקרה לפרופסור גל , אלא גם כביטוי לתקווה ולציפייה לעוד תרומות רבות ומשמעותיות שלו לדיון בשאלות המחקריות והערכיות שביקשנו לעורר .
|
|