|
|
עמוד:10
יותר מאשר לחוויות אחרות המוצגות בספר זה , ולכן , אף שהספר אישי מאוד עבורי , הוא אינו אוטוביוגרפיה . שנים אני עוסקת במחקר השיח על אודות הלינה המשותפת , וכל השנים האלה אני מתחמקת שוב ושוב מהשאלה אם הלינה המשותפת הייתה טובה או רעה . איני יודעת אם החינוך הקיבוצי היה טוב או רע לבוגריו , לא רק במובן הכללי אלא גם במובן האישי . בשנות ילדותי היו רגעים רבים של ייאוש , תסכול ואימה מהחיים הצפופים בתוך הקבוצה הקטנה והלוחצת . לצדם היו רגעים רבים של חסד , יופי וחדווה שלא היה אפשר ליצור אחרת . ועל כל פנים , סיפורי האישי , סיפורה של ילדה אחת בקבוצת ' רגבים ' בקיבוץ נירים שבמערב הנגב ( או הנגב המערבי בפי אנשי המקום ) , אינו מסמיך אותי לחרוץ משפט . לכל היותר הוא מסמיך אותי לומר כי היה רע לתפארת .
|
|