|
|
עמוד:8
תודה ליד טבנקין , מרכז המחקר , הרעיון והתיעוד של התנועה הקיבוצית , על מלגת המחקר שהעניק לי ועל ההזמנה להשתתף בקבוצת המחקר ' קיבוץ ומגדר ' ; זו סייעה לי לגבש כמה מרעיונותיי . תודה מיוחדת לסילביה פוגל ביז ' אוי ולמנחם טופל שהאמינו במחקר זה ועזרו לי לשפרו ולהביאו לכלל פרסום . לסיום דברי התודה אבקש לחזור לתובנה נוספת שלימד אותי חיים חזן . לדבריו , כל חוקר פועל מתוך עניין אישי ומעורבות רגשית במושא מחקרו ; ובתהליך הכתיבה החוקר מנסה להתאים את הכתוב לקורא המדומיין המשמעותי שלו . כשהתחלתי את המחקר , לפני יותר מעשור , חשבתי שהקורא הדמיוני שלי הוא פרופסור חזן , המנחה שלי . רק לקראת סוף העבודה , כשערכתי את המבוא ושקדתי על ניסוח מחודש של שאלות המחקר , הבנתי שהקוראת המדומיינת היא אימא שלי , ובעצם שאלת המחקר האישית והאמתית שלי היא ' מה אימא תחשוב כשהיא תקרא את זה ? ' אימא שלי אירית חפץ גדלה בתל אביב ובחרה לחיות עם אבא שלי בקיבוץ . היא הלכה אחרי לבה לא רק בגלל אבי , אלא גם בגלל אמונותיה העמוקות בצדק חברתי , בשוויון ובשיתוף , ובטבעו הטוב של המין האנושי . כחלק מחבילה זו היה עליה להתמודד עם גידול ילדיה בלינה משותפת . היא עשתה זאת באי נחת גלויה ואגב מאבקים בלתי פוסקים במורות , במטפלות וברכזי ועדות חינוך . נדמה לי כי יותר משהשפיעה עלי הלינה המשותפת , השפיעו עליי מאבקיה הבלתי נלאים . גדלתי בהרגשה תמידית שהיא תהיה מוכנה לעמוד לצדי כנגד כל העולם . לאימא , שתמכה בהחלטתי ללמוד פילוסופיה וסוציולוגיה , כנגד ועדת בנים שהפצירה בי ללכת להכוונת תעסוקה כדי ללמוד ' משהו פרקטי ' ; לאימא , שקראה את כל עבודת התזה שלי בלילה אחד , נתונה תודתי הגדולה ביותר .
|
|