|
|
עמוד:11
ודוחקות אותה לשוליים . הפער בין מזרחיות לאשכנזיות פוגע באפשרותו של הגיבור המזרחי ביצירתו של אבני לוי להיכנס למרחב הציוני - לאומי , וגורם לו להקצין את הזדהויותיו עם רכיבי היסוד המכוננים של מרחב זה . דוגמה בולטת לכך היא הזדהותו עם השואה – הזדהות שהיא בעבורו מעין כרטיס כניסה לחברה הציונית . ברם , הניסיון להתקבל באמצעות מודל ההזדהות עם השואה מבליט דווקא את אי ההצלחה לחדור אל ליבת הזהות הישראלית - ציונית , וחושף את קיומה של אופציית הגלות כמהות מרובת גוונים . אליעזר דון יחיא מזהה שינוי מהותי בתפיסות של ' שלילת הגלות ' בציבור הדתי לאומי . לטענתו , הכינוי ' גלותי ' רווח כיום לצורך פולמוס דווקא בקרב הציונות הדתית ומחנה הימין , ואילו בעבר היה לו תפקיד בולט במאבקיהם של חוגי השמאל הציוני ביהדות הדתית . התחזקותן של עמדות שליליות כלפי הגלות בציבור הציוני - דתי בישראל קשורה ליחס השלילי שפיתחו רבים ממנו לתכונות שנחשבו סימני היכר של ' היהודי הגלותי ' כגון חולשה ורכרוכיות , פשרנות וותרנות , רוח נמוכה וחוסר גאווה לאומית . אפילו יש התוחמים ערכים דמוקרטיים כסובלנות , ריבוי דעות ושוויון זכויות למיעוטים בגדר השפעות מערביות שמקורן בנטייה ' הגלותית' לחקות את הגויים . מגמה זו מתעצמת עד כדי תפיסות שבדומה ל ' כנעניות ' מבחינות באופן חד בין היהודים בישראל ובין יהודי הגולה ורואות ביהודי הגולה כמי שקושרים את גורלם עם עמים אחרים כדי להיחלץ מהגורל היהודי ומנטל השליחות היהודי . נושא מאמרו של עמיחי רדזינר עשוי להיחשב מקרה מוקדם , משנות החמישים והשישים של המאה ה , 20 המבשר על חלק מהתהליכים שדן בהם דון יחיא . המאמר מתמקד בהגותו המשפטית של שבתי בן דב ובטענתו כי ההצדקה לקיום המדינה ומערכת המשפט שלה טמונה בהיותן כלי לקידום הגאולה הרוחנית - דתית של העם היהודי . לפי בן דב , המשפט הישראלי לוקה ליקוי חמור בהיותו מושתת על יסודות זרים . הגותו אינה עוסקת בפירוק האתוס הציוני בלבד אלא גם ובעיקר בבנייה של אידאולוגיה שיטתית חלופית לזו הציונית . לטענת רדזינר , בן דב ביקש לגשר באמצעות המשפט העברי על הפער שבין עולם הדת הגלותי ובין העצמאות המדינית . רדזינר מכנה תפיסה זו ' פוסט ציונית ' : אידאולוגיה שתכליתה לבטל את שיטת המשטר הדמוקרטי על ערכיו הליברליים בראותה בתנועה הציונית , פרי ההגות האירופית , ביטוי של התבוללות והתנכרות לעצמיות היהודית . יישום אידאולוגיה זו נועד , לפי בן דב , לשחרר את היהדות מהמקום הגלותי המתגונן ולאפשר לה דיאלוג של שווים עם תרבויות העולם . שלי שנהב קלר מביאה במאמרה את סיפור ההקמה של בית התפוצות כשיקוף של שיח ' שלילת הגלות ' לגלגוליו בחברה בישראל וביחסיה עם התפוצה . היא בוחנת את המאבק שניטש בשלב התכנון של בית התפוצות בין שתי מגמות : האחת , תביעת אנשי התפוצה כי לצד הצגתו של העולם היהודי שחרב יש להנכיח את החיים הקיימים ואת יכולת הנורמליזציה של התפוצה היהודית . והשנייה , אידאולוגיה אדוקה של ' שלילת הגלות ' המכוונת בעיקרה להנגדה בין חורבן הגלות לתקומת מדינת ישראל . המאמר מנתח את הסיבות לניצחונה של הגישה השנייה , ובוחן את המשמעויות של ניצחון זה על רקע הפיכת בית התפוצות לאתר עלייה לרגל , ולמה ששנהב קלר מגדירה כאחד מ ' מקדשי הדת האזרחית בישראל ' . אלון גן חותם את הדיון בעימות בין שתי תפיסות של גלות : תפיסה מוקדמת , שוללת , הרואה בגלות ניגוד לתכלית הציונות ולבניית החברה החדשה ; ותפיסה הפוכה , המתפתחת כתגובת נגד לתפיסה המוקדמת , ובמקום שלילת
|
|