|
|
עמוד:8
התפוצה מאיימת כל כך על הזהות הישראלית שהוא מייצג . שאלותיו של ויזלטיר עומדות במוקד הדיון של קובץ זה : האם ועד כמה השקפת העולם הציונית של ' שלילת הגולה ' אכן מאפיינת את היישוב ואת החברה בישראל ? ולא פחות חשוב מזה : עד כמה השקפת עולם זו תורמת לכינונו של משחק סכום אפס שמציב את הישראליות כניגוד מוחלט לתרבות ולהוויה היהודית הממוקפת של התפוצה ? כביכול , אם התרבות והזהות היהודית הממוקפת של התפוצה הן בנות קיום והשפעה , הרי אפשרות זו פוגמת בתפיסת הזהות הישראלית ואף שוללת אותה ואת ההוויה הישראלית המכוננת אותה . על רקע שאלות אלו ראוי לציין סוג מאמרים שלתפיסתי כעורך אינו מקבל משקל מספיק בקובץ שכותרתו גלויות ישראליות . אין הקובץ מביא מכלי ראשון תפיסות פלסטיניות או חרדיות , וכמעט שאין בו ייצוג לתפיסות שעל אף השתייכותן למרחב הגאוגרפי של מדינת ישראל , הן מבטאות זרות וניכור כלפי ישראליות מכל סוג , כולל האפשרות של ישראליות ' מתוקנת ' , מרובת קולות ומכילה . בעיניי כעורך חסר זה אמנם פוגם בשלמות הקובץ , אבל גם מצביע על מוקד הדיון המתקיים בו : האתגר שמציבות תפיסות הזהות הממוקפת , שהתגבשו בגלויות היהודיות , לתפיסות השייכות , הריבונות והמולדת שהתגבשו ביישוב ובישראל . המאמרים בקובץ בוחנים שאלות אלו בשני דגשים מחקריים , ' חיובי ' ו ' שלילי ' : הדגש ' החיובי' מנסה לעמוד על מקומם ועל מידת השפעתם של דימויים גלותיים ותפיסות תפוצתיות ביישוב ובחברה בישראל ; ואילו הדגש ' השלילי ' מנסה לבחון איזו משמעות קיבלו דפוסים למיניהם של ' שלילת הגלות ' ועד כמה הם רווחים בציונות הארץ ישראלית ובחברה בישראל . מטבע הדברים שני הדגשים המחקריים אינם מוציאים זה את זה , להפך – מתקיים ביניהם מעין שיח של קשר גומלין ומתח פנימי . הדיון המתמקד בדגש המחקרי ' החיובי ' נפתח במאמרה של דליה מנור . המאמר בוחן את מקומם של דימויים גלותיים ושל תפיסות מקרב התפוצה באמנות ארץ ישראל בשנות השלושים של המאה ה . 20 מנור מראה כי בתקופה זו נשברה הדיכוטומיה של גלות ומולדת , והתערער ( ושמא טרם התגבש סופית ) הדפוס אשר לפיו הגולה היא הגורם השלילי שנגדו מתעצבת הזהות וההוויה היהודית החדשה של היישוב . לפי מנור , אפשר לראות בתקופה זו את היוצא מן הכלל המעיד על הכלל – אפשרות בלתי ממומשת של ' חיוב הגלות ' . גם מאמרו של חנן חבר בוחן את התקופה של שנות השלושים מצד השיח התרבותי שהתקיים בה . עיקרו בפולמוס שעוררו בראשית העשור הרצאה ומאמר פרי עטו של הסופר אשר ברש ובהם הזהיר מפני ספרות הרואה בהוויה היישובית הארץ ישראלית חזות הכול . ברש דחף לדמיון של תפיסה חלופית לגבי ריבונות המרכז בארץ ישראל : לראותו מרכז שאינו עומד לעצמו אלא מרכז שזקוק ליצירתיות ולנתינה פעילה של התפוצה . בדומה לדיון במאמרה של מנור , גם חבר קובע כי בשנים שבין שתי מלחמות העולם התערערו היחסים ההייררכיים והדיכוטומיים בין מרכז לגולה , וכי נפתח צוהר לשיח חדש שבו יהיה לגולה תפקיד פעיל בכינון הריבונות היהודית הארץ ישראלית . מאמרה של מיכל חכם עוסק גם הוא בסוגיה זו . חכם בוחנת את מקומם ואת חשיבותם של ייצוגים שמתיימרים לשחזר את ' הבית היהודי ' בגולה בכתבים קנוניים מתרבות היישוב וראשית המדינה . היא מוצאת מגמת התפייסות נוסטלגית עם הגולה עקב השואה , ואף כי לדבריה מגמה זו לא סתרה את היחס השלילי לגולה ולעתים אף העצימה אותו , היא מוצאת
|
|