|
|
עמוד:7
ממשלת גולדה מאיר לפני מלחמת יום הכיפורים — תשובה ליגאל קיפניס חגי צורף מבוא : מי אשם בפרוץ מלחמת יום הכיפורים ? ארכיונים מכל סוג , ועל אחת כמה וכמה ארכיונים לאומיים , אוצרים בקרבם תיעוד רב ערך הכפוף לכללי ולמועדי חשיפה לציבור . אין ספק שכל עוד לא נחשפו המסמכים הנוגעים לפרשה היסטורית מסוימת , יהיה המחקר על פרשה זו לוקה בחסר , והדבר נכון גם לגבי התהליכים המדיניים שקדמו למלחמת יום הכיפורים . בשנים האחרונות חלו התפתחויות משמעותיות בחשיפת התיעוד העוסק בתהליכים אלו ובהצגתו למעיינים בארכיונים בישראל ובארצות הברית . מטבע הדברים עשוי החומר הארכיוני שנחשף בהיקפים אלו להכיל מידע לא מוכר , שיש בכוחו להציג תמונה היסטורית שונה מהמקובל . דומה שבמידה רבה הנרטיב השולט בכיפה בציבור הישראלי , ובתקשורת המייצגת את עמדותיו , בעניין התהליכים שקדמו למלחמת יום הכיפורים , הוא שבשנים שקדמו למלחמה החמיצה ממשלת ישראל בראשותה של גולדה מאיר הזדמנויות להגיע להסדר מדיני ; הנהגת ישראל דחתה ' את ידו המושטת לשלום ' של נשיא מצרים אנואר סאדאת והביאה בכך לפרוץ מלחמת יום הכיפורים ב 6 באוקטובר 1973 על תוצאותיה הקשות לישראל . טענות אלו גובו במעט מחקרים ופרסומים מדעיים שנעשו בשנים שקדמו לחשיפת החומר הארכיוני הרלוונטי והתבססו בעיקר על מקורות משניים גלויים כגון עיתונים , ספרים , מסיבות עיתונאים , מידע אישי וכיוצא באלה . אמנם פרסומים אלו תרמו להבנת התהליכים המדוברים , אך מאחר שנכתבו בטרם פורסם החומר הארכיוני הרלוונטי , הנרטיב המוצג בהם לוקה בחסר . הנרטיב הזה טופח והושרש גם על ידי 1 הטענות האלו מצאו ביטוי נרחב בסתיו , 2013 במלאת 40 שנה למלחמת יום הכיפורים , בשתי סדרות טלוויזיה שעסקו במלחמה ובסיבות לפריצתה : ' לא תשקוט הארץ ' בארבעה פרקים בערוץ הראשון ובערוץ 8 בכבלים , ו ' יומני מלחמה ' בשני פרקים בערוץ . 2 2 בין הפרסומים הללו ניתן לכלול את ספרו של אורי בר יוסף , הצופה שנרדם : הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה , לוד , 2001 אף שהוא עוסק רק בחלקו בעניינים המדיניים ורובו מוקדש לענייני צבא ומודיעין . לעניין המדיני , ובעיקר למגעים המדיניים באביב - קיץ , 1973 מתייחס בר יוסף בשני חוץ וביטחון
|
|