|
|
עמוד:10
את הוצאת המהדורה העברית לאור ואורי ורדיגר שהערות העריכה החשובות שלו סייעו להעביר את הדקויות והמאפיינים הייחודיים של תפיסת העולם של בנה מהאנגלית אל העברית . אחד מהזיכרונות החיים ביותר שיש לי מבנה הוא זיכרון נטילת ידי הכוהנים במניין " לידר " הירושלמי . בנה , שהיתה בת כוהן , היתה מגיעה יחד עם בן זוגה ועם בניה הכוהנים אל המטבח הקטן במניין " לידר " , ואני – כלוי – הייתי נוטל את ידיהם . בנה תמיד היתה מחייכת אלי חיוך גדול כשהיתה מושיטה את ידיה לנטילה , חיוך שהיתה בו שמחת העשייה שליוותה תמיד כל פעולה שהיא עשתה בעולם , אבל גם קריאת תיגר וקריצה של שותפים לדבר מצווה שיודעים שיש רבים המחשיבים אותו כדבר עבירה ... המעשה הזה , השתתפות – כאישה – בברכת הכוהנים , כולל בתוכו את עקרונות היסוד שהנחו את בנה בחייה ושעליהם מתבסס גם הספר הזה : מחוייבות למסורת היהודית מצד אחד ומצד שני איתגור שלה ; מחוייבות לפמיניזם ; תפישה של טקסים ככלי חשוב ליצירת משמעות ; ומיצוב של הגוף האנושי במרכז החוויה הדתית . זיכרון חי נוסף שיש לי מבנה הוא מהמסע המרתק למאצ 'ו פיצ ' ו שהיא יזמה לכבוד ה " בר מצווה " של בנה השני , אוריאל . יצאנו לדרך מבוסטון וטסנו – לאורך הלילה – מבוסטון למיאמי , ממיאמי ללימה ואז ( במטוס בוכנה ישן ) מלימה לקוזקו . המשפחה של בנה פספסה את הטיסה בגלל שהם שכחו את הדרכונים ולכן הגיעו לקוזקו רק כמה שעות אחרי שאר משתתפי המסע . אני זוכר שהתעוררתי למשמע קולה מלא החיות והאנרגיה של בנה כשהיא קוראת : Hey " – " guys , where is the grape juice ? הם דאגו לסחוב איתם , לצד ספר תורה ממנו קרא חתן בר המצוה בהוסטל ששהינו בו בקוזקו , גם ארגז של מיץ ענבים ( אורגני , יש להניח ) . הקריאה הזאת מסמלת בעיני את החשיבות הגדולה שבנה ייחסה לגוף , לחוויה החושנית ולחומר ( מזון , משקה , בגדים , בדים , כלים נאים , עצים , צמחים ) – במסגרת החוויה הדתית . פגשתי אותה לראשונה בברית המילה של בנה הצעיר , אדיר חי . לא במקרה בנה שאלה אותי : " איפה היית כל הזמן הזה ? " בת הזוג שלי , ג ' סי , היתה מיודדת איתה ועם משפחתה , אבל אני נרתעתי מהמפגש עם מי שייצגו בעיני את מה שחברי רובי נמדר ( שכמוני התחתן גם הוא עם אישה אמריקאית ) ואני כינינו " ההם " . " ההם " התייחס ליהדות אמריקה
|
|