|
|
עמוד:9
במקום מבוא מדוע שוב נסעתי לפולין ? בגלל החלום ההוא ? כי הרגשתי פתאום חופשיה ? כי היצר ההרפתקני שלי שוב פיתה אותי ? בגלל שאמי מתה ? ואולי כדי לפגוש את טרזה ? הנסיעה עצמה דמתה להליכה לאיבוד בתוך מדבר : ארוכה , מתישה ומפחידה . הגעתי ביום גשום . שאריות של שלג מטונף היו מרוחות ברחובות . האנשים לבשו בגדי חורף כבדים ולא יכולתי להאמין שזו תחילתו של חודש מאי . בעלי הדירה אותה שכרתי , הבטיחו לי באופן חגיגי שתוך כמה שבועות יוריקו גדמי השיחים החומים ואחר כך יפרח גם הלילך . וכך באמת קרה . באתי כדי לעשות מחקר . אין לי מושג מתי צץ במוחי הרעיון למחקר הזה , אך אני חושדת שהוא ארב לי שנים רבות . אולי כבר בילדותי . איך מחקר מדעי יכול לארוב לילדה בת אחת עשרה ? כיוון שאני סוציולוגית במקצועי , הכנת בסיס המחקר הייתה די קלה . פרסמתי מודעה עליה ענו כחמישים אנשים . ניסחתי שאלון והכנתי כמה מקורות מקצועיים . זו הייתה תקופה אינטנסיבית ומעניינת . ידידי , להם סיפרתי על תכניותי , נדהמו והוקסמו . במיוחד התפעלו מאומץ לבי . רק ליהודית סיפרתי על פחדי , וגם לאמי שנפטרה כבר . אלון , בני , אמר לי שזה רעיון נפלא . אחר כך התחיל לדאוג לי . סמוך לנסיעתי התחלתי לדאוג שמא אצטרך להפר אחת מהחלטותי : לא לקרוא על השואה ולא לראות סרטים עליה . בשיחות עם אמי ביקשתי ממנה שתחסוך ממני את הפרטים המדויקים של רצח משפחתנו במחנות ההשמדה . אמי כעסה : " אם הם יכלו לעבור את זה – את יכולה לשמוע על כך ! " אבל לא יכולתי . בטרם מלאו לי עשר שנים קראתי כל ספר על השואה שהיה בבית – והם היו רבים . החלטתי : לא עוד . הורי ניצלו כיוון שנמלטו לברית המועצות ימים ספורים לאחר כניסת הגרמנים לפולין . הם היו בני עשרה אז . ממשפחת אבי לא נותר איש .
|
|