מבוא

עמוד:9

אפשר לתרגם לשפת האסתטיקה ולראות בו " מבט נטול אינטרס אל היפה והנשגב " ; ובאמצעות הגותו התאולוגית של פרנץ רוזנצווייג אני מראה כי אפשר לתרגם את המושג הזה לשפת האהבה ולראות בו " מגע עיוור בממשי " . בשני הפרקים הבאים אני מטה את הדיון אל הקו המשיק בין שאלות התרבות לשאלות הדת והאמונה . מטרת המהלך הזה היא לאפשר דיון בשאלת מפתח : כיצד אפשר לחנך לתרבות יהודית לאורו של המושג פתיחות ? ביסוס " פדגוגיה של היפתחות " הוא אתגר שאני מתמודד עמו זה שנים רבות בעיסוקיי המעשיים בשדה החינוך , היהודי והפילוסופי . אני חש כי בתחום זה חל תהליך של הבשלה אטית , הבשלה שיסודה בניסיון הנצבר עם הזמן . מתוך התחושה הזו ובהתבסס עליה פיתחתי את רצף התובנות התאורטיות אשר אני מציג בפני קוראי הספר . הפרק השלישי עוסק באפשרות " לארח " את מושג הפתיחות בתוך עולם האמונה . מימוש האפשרות הזו עשוי לגרום לא רק לכך שהפתיחות תחדל להיחשב לצרתה של האמונה , אלא אף שיהיה בה כדי לתרום משמעותית להתפתחותה העצמית של האמונה בהתבסס על הגיונה הפנימי של האחרונה . אני טוען כי אם עולם האמונה יצליח להיפתח אל אידאת הפתיחות המודרנית ( במובנה העמוק והרציני ) , יניח לה " לשאול אותו " את שאלותיה ויאפשר לה לעורר בו תנועה רוחנית ממשית , הוא יצא נשכר מאוד מכך . על הכיוון הזה אני מנסה להצביע בתיווכו של עולם האמנות וההיגיון האסתטי , שני תחומים המסייעים לאפיין את עולמה של האמונה והגיונה הדתי . ההקבלה בין אמנות לאמונה נועדה לזהות את המקומות שאידאת הפתיחות יכולה " להיכנס אליהם " ולחולל בהם תנועה פנימית . במהלך זה אני נעזר באורח החשיבה הפרגמטי שנקט הפילוסוף והפסיכולוג ויליאם ג ' יימס ; הלה ניסה לחקור " מבחוץ " , באמצעותו של השכל הישר , את הגיונו הפנימי של עולם האמונה . בהקשר של הדיון במושג " אמונה טפלה " אני מנסה לצעוד אל מעבר לקו החשיבה הפרגמטי ולהציג תמונה אשר תואמת יותר את הגיון האמונה ו " רגישה " יותר אליו . הפרק הרביעי והאחרון בספר עוסק בחינוך , ובייחוד בחינוך לתרבות יהודית . הפרק הזה נגזר ישירות מהמהלכים אשר הוצגו בשלושת הפרקים הקודמים , שכן הפיצול הרוחני בין אידאליזם לחשיבה קיומית מאפיין בימינו גם את מצבו של החינוך לתרבות . מוסדות החינוך של היום מושרשים בחינוך האידאולוגי , אולם בתוכם מתפצלים ענפים של חשיבה קיומית – ענפים שיש בהם כדי לסתור לחלוטין את קו החשיבה אשר המוסד החינוכי מתבסס עליו . דמותו של החינוך בימינו משקפת במדויק את התרבות הפוסט - אידאולוגית . אפשר אפוא לבחון את יכולתו של אידאל הפתיחות לחולל תמורות ממשיות

מכון מופ"ת


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר