|
|
עמוד:7
מבוא פתיחות היא אחד ממושגי המפתח בהוויה המודרנית . אדם , חברה , תרבות , תהליך , מחשבה – כל אלה יכולים להיחשב ל " פתוחים " או ל " סגורים " . בדרך כלל הכינוי " פתוח " משמש לתיאור אי - שלילה של אפשרויות חדשות , ואילו הכינוי " סגור " משמש לתיאור אי - נכונות לבחון אפשרויות חדשות . באמצעות הגדרה זו נוהגים להבחין בין ליברל לשמרן . לפי התפיסה הרווחת , השמרן נאמן לדפוסי עבר ; הוא אינו מקבל בברכה דפוסים חדשים , כאלה המוצגים כ " מתקדמים " או " נועזים " יותר מקודמיהם . לעומת זאת הליברל נאמן פחות לדפוסי עבר , ובדרך כלל יחסו לחדש הוא חיובי . מן ההבחנה שלעיל עולה התמונה הבאה : התרבות מתהווה באמצעות משיכות חבל בין ה " פתוח " מזה ל " סגור " מזה , בין הליברלי לשמרני , בין ה " מתקדם " או ה " נועז " לבין ה " נאמן " . כל אחד משני הצדדים נוטה להאשים את הצד האחר בילדותיות ובחוסר רצון להתבגר ( עקב פחדים או תשוקות אינפנטיליות ) , כמו גם בהכחשה שרירותית ועיקשת ( עקב קיבעון או בערות ) של ערך יסודי בחיי האדם ובאופי התרבות . ההבחנה הזו משפיעה מאוד על עמדותינו בנושאי תרבות . לעתים יש מעין חלוקת תפקידים נוחה בין הקוטב הליברלי לקוטב השמרני : בנושאים שעניינם מדע , כלכלה וטכנולוגיה ( התרבות החומרית ) הבה נהיה ליברלים , ואילו בנושאים שעניינם דת , אמנות ולאומיות ( התרבות הרוחנית ) הבה נהיה שמרנים . במקרים אחרים עמדותינו הן מעין " תגובת נגד מקזזת " לחלוקת התפקידים שתוארה לעיל . מחד גיסא , ההבחנה בין הקטבים הללו יש בה מידה של פוריות , והיא מניעה תהליכים תרבותיים חשובים . מאידך גיסא , לא פעם היא נוטה לצמצם ולקבע את המציאות התרבותית באופן שאינו מאפשר לכוחות הפועלים בה להתמודד כיאות עם אתגרים הנקרים בדרכם . במקומותינו לא פעם תוצרי ההבחנה הזו הם חינוך , פוליטיקה ותרבות חד - ממדיים או לקויים ; לעתים קרובות החלוקה הדיכוטומית לנציגי ה " נאמנות " מזה ולנציגי ה " פתיחות " מזה מעצבת את השיח הישראלי כדו - שיח בין חירשים . לעניות דעתי , הדבר נובע במידה לא מעטה מהבנה מוגבלת וחד - ממדית של שני המושגים הללו . אי - אפשר לדמיין כלל את פריצת המודרניות במערב ללא השראתה העצומה של אידאת הפתיחות , בעבר כמו גם בימינו . השראה גדולה זו פיעמה לא רק במקומות שנבחן בהם החדש לעומת הישן , כלומר מקומות אשר נמצאים בתחומו
|
|