|
|
עמוד:14
פילוסופיה יהודית צמחה כתוצאה מחברותם של פילוסופים יהודים בשתי קהילות : הקהילה הפילוסופית ופרדיגמות הידע שלה והקהילה היהודית ומכלול אמונותיה , ערכיה והפרקטיקה האופיינית לה . פילוסוף יהודי הוא אפוא חבר בשתי קהילות בלתי תלויות לפחות : אוניברסלית ופרטיקולרית . הטקסט הפילוסופי הוא מוצר של חברות כפולה זו . לפיכך גם אם מנקודת מוצא הרמנויטית יש ביסוס לאוטונומיה הטקסטואלית כנקודת מוצא פרשנית , הרי אימוץ עמדה זו בעייתי , שכן קל להיווכח כי הטקסט הפילוסופי היהודי אינו יחידה אוטונומית סגורה שדבר אין לה עם עולם החיים הממשי שמתממש בחברות של הפילוסוף בשתי הקהילות שצוינו . אכן , הטקסט הפילוסופי משקף דיאלוג סינכרוני של ההוגה עם זרמי מחשבה בני זמנו ועם הבעיות האופייניות בזמן הנתון , בד בבד עם שזירתם בשיח היסטורי דיאכרוני הפונה אל עולמה הפנימי של היהדות . כל יצירה פילוסופית גדולה משקפת ציר חיתוך ייחודי של שני סוגי שיח אלה . צירי חיתוך אלה נקבעים על ידי גורמים רבים , אולם הגורם המרכזי הוא המשקל המשתנה המיוחס לכל אחד משני הצירים : הסינכרוני והדיאכרוני . יש פילוסופים יהודים שהציר הפילוסופי הסינכרוני הוא היסוד הראשוני המנחה אותם בפירוש מחדש של הציר הדיאכרוני . ולעומתם יש פילוסופים שנקודת המוצא שלהם היא הדיאכרוניה ההיסטורית התרבותית , והציר הסינכרוני נועד לאפשר להם לתרגם ולפרש מחדש את הדיאכרוניה עצמה , מבלי לשנותה שינוי רדיקלי . ההכרה בציר הראשוני שדרכו מתחיל המהלך הפילוסופי היא ביטוי להכרעה יסודית על סוג החברות בקהילות שבהן חי הפילוסוף . פילוסוף היוצא לדרכו מהציר הסינכרוני מצהיר כי קהילה זו ראשונית בעבורו . פילוסוף מסוג זה עשוי לנטות למהלכים מהפכניים שיובילו להתאמה של הדיאכרוני לסינכרוני . לעומת זאת פילוסוף היוצא לדרכו מהציר הדיאכרוני ורואה בו את אבן הבוחן של מפעלו , עשוי להביט במבט ביקורתי יותר על הציר הסינכרוני עצמו . הרמב״ם הוא דוגמה מובהקת לפילוסוף שנקודת המוצא שלו היא הציר הסינכרוני הפילוסופי . לעומת זאת רוזנצווייג הוא הוגה שנקודת המוצא שלו נקבעת על ידי הציר הדיאכרוני דווקא ומכאן יחסו הביקורתי לפילוסופיה ועמידתו על מרכזיות החוויה והעובדתיות הדתית . למרות הבדלים אלה פילוסופים יהודים חיו בשני עולמות והיה עליהם לתווך ביניהם . התיווך הוא פעולה של רפלקסיה יצירתית , שלעתים הובילה לתוצאה שלא הלמה את הקיום היהודי הממשי כפי שהתגבש בניסיון חייהם של יהודים שאינם פילוסופים . עניין זה נכון גם באשר להוגים שהציר הדיאכרוני הוא נקודת הפתיחה שלהם . יוסף דב סולובייצ׳יק הוא דוגמה ומופת להוגה שנקודת הפתיחה שלו היא הציר הדיאכרוני – עולם התורה והמסורת הלמדנית . אבל מסעו הפילוסופי מוביל אותו לעצב פילוסופיה שאינה רפלקסיה שעוקבת אחר ניסיון חייהם הממשי של חברי קהילת המאמינים שאליהם פנה . הפילוסופיה שלו היא ניסיון להמיר את ניסיונם הממשי ברפלקסיה יוצרת
|
|