|
|
עמוד:14
שאפשרויות אלו אבדו ואינן . טיליך טוען , כי המשקל הרב שיש למושג זה הוביל , בהעדר הבנה נכונה שלו , לדיספוזיציות מעוותות ולרעות חולות בעקבותיהן . בספרו הנ " ל מייחד טיליך דיונים לעיווּתים ולרדוקציות השונים שנעשו למושג האמונה במהלך הניסיון לזקק את משמעותו בתחומי הפילוסופיה , התאולוגיה ועוד . עם כל זאת מסיק טיליך , שכל דיבור על האמונה , כולל זה שבספרו שלו , פתוח לטעויות ולפרשנויות שגויות של מושגי האמונה . באמצעות חקירת הבעיות שעליהן מצביע טיליך ניתן להתחקות אחר מקורם של השיבושים השונים שחלו לאורך השנים במושג " אמונה " . לצורך התחקות זו ניתן להציע תיאור של האבולוציה של המושג . מושג האמונה נעשה שגור בפי כול , בעקבות תיאורי התנ " ך , כיחס שבין האדם והאל . יחס זה מתואר בתנ " ך כתופעה רגעית , המתרחשת בעקבות אירוע מסוים , נס או התגלות . עם הזמן נעשה ניסיון להפנים את הרגעים ההרואיים הללו ולהתווֹת על פיהם אורח חיים . המעבר של אירוע האמונה מיחס ספונטני וייחודי לאורח חיים יומיומי ומכוון צמצם את האמונה לדוקטרינה שיש להשיג ולהנחיל לדורות הבאים . בהפיכתה של האמונה לאורח חיים בטל הצורך בהצדקה או בהנעה עצמית כזו שהייתה בסיטואציה הראשונית שכוננה את האמונה אצל המאמין . יוצא אפוא , שעצם ההנחלה של האמונה מדור לדור ואף מרגע ההתגלות לרגע שאחריו מהווה את האקט של האמונה . אם נקבל את התיאור הזה של אבולוציית מעשה האמונה ואם לאו , מעשה האמונה מופיע בעיני מאמינים רבים ככזה שאיננו נותן מקום להרהר אחריו , שכן הרהור שכזה נתפס כפגם בשלמות האמונה . הואיל ואקט האמונה הוא המשכת התקיימותה בשלמותה , כל הפסקה ברצף הזה , לשם שאלה או הרהור , נתפסת כרגע של אי –אמונה וממילא פוגמת בשלמותה . כפי שציין טיליך , המונח עצמו משמש לצורך התנגדות לאינטלקטואליות ולהתחמקות מניסיון להבנת המציאות . כל אפשרות של חקירה על האמונה נעלמת מתוקף הציווּי שניתוסף לה – להאמין ללא ספקות וחקירות . בהעדר חקירה ודיאלקטיקה של המאמין והאמונה הפכה האמונה למושג ריק והצהרתי גרידא , שמותנה פעמים רבות בדיספוזיציות של כפיפות ושל פתיות . העדר אופק של חקירה אף הוביל להתניית האמונה בתנאים חיצוניים לה ולעירובה עם מושגים אחרים מתחום היחסים שבין האדם והאל . 2 שם , עמ ' . 126 3 תיאורים כמו " והאמין בה ' ויחשבה לו לצדקה " ( בראשית טו , ו ) , " ויאמינו בה ' ובמשה עבדו " ( שמות יד , לד ) . 4 כשל זה הוא דוגמה מובהקת לתוצאה של הדינמיקה שאבי שגיא מכנה " האמונה כפיתוי " . בדינמיקה זו , שהיא פנומן פנים – דתי , האחיזה באמונה עצמה עלולה להביא את המאמין האוחז בה לפתח עמדה שהיא לכאורה דתית , אך למעשה נתפסת כשלילית מנקודת מבט דתית . ראו על כך שגיא תשע " ב , 2 עמ ' . 270 - 165
|
|