הקדמה

עמוד:14

כפי שנראה בהמשך הדברים , אפשרות השילוב ושיתוף הפעולה בין יהודים לערבים בתוך המדינה היא אחת השאלות המבחינות במובהק בין שני המחנות בתחום המדיני - ביטחוני , מחנה השמאל ומחנה הימין . מחנה המרכז נע בשאלה זו בין שני הקטבים האלה לפי הנושא הספציפי . סוגיית מקומו של הציבור הערבי במדינה , כך מורים נתוני הסקר שעליו מבוסס דוח זה , מבחינה גם בין מי שרואים את עצמם בראש ובראשונה ישראלים למי שהזהות העיקרית שלהם , לפי הצהרתם , היא יהודית , העדפה שחופפת במידה רבה את המיקום העצמי על רצף מידת הדתיות חרדי - חילוני ובמידה לא קטנה גם את ההגדרה העצמית העדתית . סוגיית מעמדם של הערבים בישראל היא אפוא אחת הסוגיות המפלגות ביותר את קבוצת הרוב הלאומי היהודי . עם זאת , יחסי הכוחות בין קבוצות המשנה לא רק שאינם שקולים , אלא הם גם לא בהכרח יציבים במובן של קישור חד - חד ערכי קבוע בין מאפיינים לעמדות . ולכן , כפי שנראה להלן , המחנה שהוא ספקן כלפי רעיון השילוב השוויוני בישראל של הערבים , ואפילו עוין אותו , גדול במידה ניכרת מן המחנה ההופכי , המוכן לוותר על עמדת העדיפות שלו ולשלב את הציבור הערבי בענייני המדינה והחברה על בסיס שוויוני , אם כי , כפי שנראה בהמשך , בלי לוותר ברוב המקרים על הגדרתה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי . בגלל הפרשי העוצמה הפוליטית , הכלכלית והחברתית בין יהודים לערבים קשה , ואולי אפילו לא נכון , להשוות בין הרוב למיעוט ולהציג לפניהם שאלות ודרישות דומות . עם זה אי - אפשר , וגם לא נכון , להתעלם מכך שלא רק בצד היהודי אלא גם בצד הערבי נשמעים בעת ובעונה אחת קולות תומכים בשילוב ובשיתוף פעולה לטובת הכלל הישראלי אך גם קולות הדוחים , אפילו מכחישים , את האפשרות הזו . בצד הערבי יש מנהיגים וכוחות רעיוניים ה מדגישים את ההיתכנות של חיים משותפים ופועלים להשוואת תנאים . הם נוהגים כך מתוך אמונה שבתנאים הנכונים – ביטול אפליה ומתן אפשרות לביטוי קולקטיבי ערבי - ישראלי – גם במדינת לאום יהודית יש סיכוי לחיים בצוותא , פוריים ומפרים הדדית . עם זאת , לא פעם ולא פעמיים נשמעים , בין השאר בזירה הפרלמנטרית , גם קולות רמים של בני סמכא – פוליטיקאים , אינטלקטואלים , אנשי דת ערבים – הממעיטים בסיכוי של היווצרות " אנחנו " ישראלי אזרחי יהודי - ערבי משותף , ויש גם המתנגדים לכך עקרונית . המחזיקים בעמדה זו נסמכים בדרך כלל על הטענה שדו - קיום הוא מושג מגונה , המשכיח את ההבדלים בין החזק לחלש ובין המתיישב ליליד , מושג המפנה עורף לאתיקה אמיתית של שלום . אתיקה של שלום מחייבת , לדעתם , הכרה של הציבור היהודי ושל מנהיגיו בכך שהם חלק מקבוצת רוב של מהגרים דור ראשון , שני ושלישי , שבהיותם כוח קולוניאלי שללו , ועדיין שוללים , את זכויות המיעוט הילידי וכי יש לחשוף מצב זה ולא לטשטשו על ידי שיח של שותפות . הקולות האלה מערערים על זכותה של ישראל להגדיר את עצמה מדינת הלאום של העם היהודי ותובעים לשנות אותה כך שתהפוך להיות מדינה ניטרלית מבחינה לאומית , דהיינו מדינת כל - אזרחיה . עמדה זו , שכפי שמראים ממצאי הדוח שלנו , חלחלה עמוק לתוך תודעת הציבור הערבי בישראל , והיא באה לידי ביטוי למשל במסמכי החזון שפורסמו באמצע העשור הקודם אשר ביטאו דרישה של המיעוט הערבי להכרה ממסדית בו כמיעוט לאומי ילידי ותבעו שיתוף מלא בשלטון . בין 3 יוסף תיסיר ג ' בארין , חוקה שוויונית לכל ? על חוקה וזכויות קולקטיביות של האזרחים הערבים בישראל , חיפה : מרכז מוסאוא , ; 2006 ג ' ידא רינאוי - זועבי ( עורכת ) , החזון העתידי לערבים הפלסטינים בישראל , נצרת : הוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות בישראל , ; 2006 מדה אל - כרמל , הצהרת חיפה , חיפה : מדה אל - כרמל , ; 2007 עדאלה : המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל , החוקה הדמוקרטית , שפרעם : עדאלה , . 2007

המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר