בנימה אישית

עמוד:14

רעב ההיסטוריה המוקדמת של הגרמנים היא עבורי עסק מסובך . מביסמרק וצפונה אני פחות או יותר מסודר . יש גבולות , יש מסגרת . אבל לפני זה מהומה ומבולקה . העסק מתחיל עם כל מיני שבטים ברבריים במגוון וריאציות , נמשך עם איזו אימפריה רומית קדושה עתירת נסיכויות , דוכסויות וממלכות . גבולות משתנים חדשות לבקרים . עד צמיחתה של פרוסיה במאה התשע ‑ עשרה לא ברור מי נגד מי . איפה שאני מסתובב צצים שמות מוכרים , על רחובות וכיכרות , על פסלים ואנדרטאות . פה מבצבץ פרידריך , שם מתגלה וילהלם . אבל מי שייך למה , מה קדם למה ? ... לא , לא טוב לי עם זה , אני צריך סדר . יש פתרון , אני שם פעמי אל המוזיאון להיסטוריה גרמנית , אונטר דן לינדן מספר שתיים . לפני המוזיאון שני בניינים . בחזיתו של הראשון , השייך לאוניברסיטה , יש פסל גדול ומרשים של אלכסנדר הומבולדט . מאחור , בחצר המטופחת , ניצבים מספר פסלים , הצנוע והיפה שבהם הוא של המדענית הנודעת ליזה מייטנר . קליק , מצלם . הבניין השני משמש כ " אנדרטה לזכר קורבנות המלחמה והעריצות " . היכל ריק שבמרכזו פסלה של קתה קולוויץ " אם עם בנה המת " . קבוצות תיירים מגמדות האפקט . חלפה שעה . לימין הכניסה למוזיאון חנות המוזיאון . נכנס , מסתובב , מדפדף , מעיין . חולפת עוד שעה . מבעד לחלונות מחייכת השמש . אני גם קצת רעב . למוזיאון אכנס בפעם אחרת .

משכל (ידעות  ספרים)


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר