|
|
עמוד:10
כועס עליי . הוא הופתע משאלתי וענה בדרכו הישירה וההחלטית : לא , למה שאכעס עליך ? והוסיף : לא יום שמחה וששון הוא " חג העצמאות " אלא אסון לערבים בכלל , ולתושבי הכפר בפרט . לא ביום " אסתקלאל " ( עצמאות ) מדובר אלא ביום " אסתחלאל " ( כיבוש ) . עד לאותו היום לא שמעתי על הנכבה , ולא פקפקתי במה שלמדתי מן המורים על הציונות ועל הצלחתה של ישראל המודרנית "להפריח את השממה " ולעמוד בפני צבאות ערב " שקמו עליה לכלותה " . רק בשנת העשור שמעתי בפעם הראשונה נרטיב הנוגד את הנרטיב הציוני . אבא סיפר לי סיפור כאוב ועצוב על האירועים בכפרנו בשנת . 1948 כך שמעתי על הטבח שביצעו חיילי צה " ל בתושבי הכפר , ונודע לי שחודשים מעטים אחרי אותו טבח , לאחר סיום המלחמה , גורשו מן הכפר מאות מתושביו , ובהם בני משפחתי . בעת הגירוש , בינואר , 1949 הייתי תינוק בן שנה , ומשפחתנו נדדה במשך חודשים עד שהגיעה לדרום לבנון והתיישבה במחנה הפליטים עין אל - חילווה . מפי אבי ואמי למדתי על החיים במחנה הפליטים , וגם על השיבה לכפר בשנת , 1951 בספינת דייגים שיצאה מנמל צור והביאה אותנו לחוף שבי ציון צפונית לעכו . למרבה האירוניה , סיפור השיבה כמו לקוח מן הנרטיב הציוני : ספינתם של ה " מעפילים" הפלסטינים הגיעה אל חוף מבטחים , ליישוב הנושא את השם " שבי ציון " . כוחות הצבא שנכנסו למג ' ד אל - כרום ב - 30 באוקטובר , 1948 במסגרת מבצע חירם להשלמת כיבוש הגליל , לא התגוננו מפני כוח ערבי סדיר ומאיים . בשלב זה של המלחמה כבר נסוגו צבאותיהן של מדינות ערב ולישראל לא נשקפה סכנה קיומית . כוחות אלו , שהגיעו ממערב , מהכפר בירווה ( אחיהוד היום ) , כיבדו את הסכם הכניעה שנחתם עם מנהיגי הכפר ולא פגעו בתושבים . אך כוחות אחרים , שהגיעו מן המזרח שבוע לאחר הכניעה , ביום שישי 5 בנובמבר , 1948 התעלמו מן ההסכם ורצחו בדם קר צעירים בכיכר המעיין של הכפר . חמישה גברים הוצאו להורג בידי כיתה של שישה חיילים , על פי פקודה . הטבח במג ' ד אל - כרום לא היה היחיד בגליל . כמוהו היו בעילבון , בשעב ובכפרים אחרים . כחודשיים לאחר הטבח - ולאחר תום המלחמה - שבו כוחות הביטחון אל כפרנו וציוו על כל הגברים להתייצב ל " סריקה וזיהוי " ליד בית הקברות . הפעם לא הוצאו אנשים להורג , אולם מאות תושבים , בהם בני משפחתי , הועלו על משאיות וגורשו לאזור ואדי עארה , שהיה בשליטת ירדן . מוואדי עארה עברו העקורים לשכם והצטרפו לעשרות אלפי הפליטים בעיר . לאחר שהייה של חודשים אחדים בשכם , רבים מהמגורשים , ובהם בני משפחתי , החליטו לעבור ללבנון . המעבר מירדן לסוריה ומשם ללבנון לא היה קל , ובסיומו מצאנו את עצמנו במחנה הפליטים עין אל - . 3 בילדותנו נהגנו לשבש את שיר חג העצמאות ( שכתב מפקח ערבי במערכת החינוך והלחין מורה למוזיקה ) ולומר " בעיד אסתחלאל בלאדי " במקום " בעיד אסתקלאל בלאדי " . זו הייתה דרכנו לבטא הסתייגות מהמעמד שנכפה עלינו . . 4 על הטבח והגירוש במג ' ד אל - כרום ידובר בהרחבה בפרק השני .
|
|