|
|
עמוד:547
מבוא טל אילן א . מקורן של מסורות החורבן אצל יוספוס ואצל חז "ל בכרך זה אספנו את המקבילות שבין דברי יוספוס על המרד ברומאים בשנים 70 – 66 לספירה וחורבן המקדש בעקבותיו , לבין דברים דומים שסיפרו חז " ל על אותם המאורעות . אופיה של ההקבלה בין דברי יוספוס לדברי חז " ל בכרך זה שונה לחלוטין מאופי ההקבלה שנידונה בכרך הראשון . בקדמוניות היהודים כתב יוספוס את תולדות עם ישראל שאירעו בעבר הרחוק בהתבסס על מקורות שאסף מכל הבא ליד , ועל כן סביר היה לשאול , האם היו מקורותיו זמינים גם למספרי הסיפורים ששוקעו בספרות חז " ל . ואולם מלחמת החורבן אירעה בימיו ולחלק מהמאורעות שתיאר היה יוספוס עד ראייה ; לפיכך אפשר להגדיר אותו מקור ראשוני , אם כי הוא השתמש גם במקורות כתובים או בעדויות שמיעה , בעיקר בנוגע למאורעות שבהם לא היה נוכח - למשל כיבוש גמלא , שבעת שהתרחש היה נתון במאסר , או כיבוש מצדה , שבזמן שאירע כבר היה ברומא . יוספוס גם מספר שאספסיינוס התיר לו להשתמש ברשימותיו ( ח " י . ( 359 – 358 , 342 מקורות מן הסוג שעמד לנגד עיניו בקדמוניות היהודים , ואשר שימשו כנראה גם את המנסחים והמסרנים של אגדות חז " ל , מסורות שעברו במשך דורות רבים גלגולים שונים - לא שימשו אותו , ואף לא היה לו צורך בהם בכתבו את קורות מלחמת היהודים ברומאים . לעומת זאת , המקורות המספרים את תולדות המרד הגדול בספרות חז " ל אינם שונים במהותם מאלה ששימשו אותם לתיאור שאר ימי הבית השני - אגדות ומסורות שבעל - פה שהמקדש והכוהנים במרכזם , והחכמים מופיעים בהן כיורשי הכוהנים וכמתווכים בין העם למקדש . מתברר אפוא שהתזה שהצענו בנוגע למסורות בקדמוניות היהודים שעניינן בדברי ימי הבית השני לפני מלחמת החורבן - שיוספוס וחז " ל שאבו ממאגר מקורות משותף - אינה תואמת את טיב הקשר והדמיון שבין תיאורי מלחמת החורבן במלחמת היהודים ואצל חז " ל . 1 ייתכן שבשני מקרים אלה , הזכרתן של נשים ששרדו את המאורעות ( מלח ' ד 81 בגמלא ; ז 399 במצדה ) רומזת על מקורות המידע של יוספוס , שאולי ראיין נשים אלה , אך הדברים הם בגדר השערה בלבד . לאחרונה הציע שחר , יוספוס גאוגרפיקוס , עמ ' , 207 – 204 שהתיאורים הגאוגרפיים בשני אירועים אלה מעידים דווקא שיוספוס היה נוכח במקום בעת שהתרחשו . 2 ראו גם המבוא לכרך א , ח . 1 עם זה , בהמשך נראה שגם לקביעה זו יש יוצאים מן הכלל , וראו דיוני בתוספתא להלן . 3 במבוא לחלק הראשון הצבענו על קיומה של סוגת אגדות מקדש , שהכוהנים במרכזן כדמויות מופת חיוביות ( , ( 2 ו ועל אגדות אחרות ( גם הן במקרים רבים מקדשיות ) שחכמים במרכזן ( , ( 4 ו לפעמים כתומכי הכוהנים ולפעמים כמתחרים בהם . בשונה מאפיון זה , יש לומר שאגדות החורבן , שאף הן סובבות ברובן סביב המקדש וחורבנו , אינן מהללות לא את הכוהנים ולא את החכמים . באגדה על הפסקת הקרבן לשלום הקיסר יש בידם של החכמים ( ובראשם זכריה בן אבקלוס ) למנוע את המעשה , אך הם נמנעים מלעשות זאת ונמצאים אשמים בחורבן . באגדת הנבואה לאספסיינוס יוצא החכם מן העיר היות שאבדה תקוותו של המקדש ואילו בפרשת התאבדות הכוהנים בעת שרפת המקדש נראה שהללו , שהיו ודאי אשמים בחורבן , הכירו באשמתם ומשום כך התאבדו . נכון שמרב האשמה מוטלת על המורדים / הקנאים / הבריונים , אך אין בכך כדי לזכות קבוצות אחרות בציבור שלא עשו די למנוע את האסון . בסיפור הזה אין גיבורים חיוביים .
|
|