|
|
עמוד:12
היישר למטה , עוצרים בתחתית . כל אותן שאלות רגשניות שעולות בתהליך הבחירה של תנועה מופשטת בהתאם למסורת המחול המודרנית – מה , מתי , איפה ואיך – נפתרות באמצעות שיתוף פעולה בין הכוריאוגרף למקום . אם מבטלים את כל אותן אפשרויות אקסצנטריות שהדמיון הכוריאוגרפי מסוגל להמציא , וסתם מוליכים אדם במורד נתיב מעבר כלשהו , רואים תנועה בתור פעילות . ( בתוך 51 : 1978 Livet ) ההימנעות מהאפשרויות האקסצנטריות ומהשאלות הרגשניות שכרוכות באסתטיקת המחול המודרני מאפשרת למבצעים להבין ולצופים לתפוס את הבהירות ואת הישירות של התנועה כפעילות שאינה מיפה , וכן גם את המשקל ואת הגופניות הממשיות של הרקדן . בערך באותו הזמן שבראון אמרה זאת ב – , 1978 ביטאה פינה באוש סלידה דומה מהמחול הקיים , לצד גם צורך בדרכים חדשות של תנועה , בריאיון עם יוכן שמידט : " אני תמיד מנסה . מנסה נואשות לרקוד . אני תמיד מקווה שאצליח למצוא דרכים חדשות להתייחס לתנועה . אני לא יכולה להמשיך לעבוד בדרך שכבר עבדתי . זה יהיה כמו לחזור על משהו , על משהו מוזר " ( בתוך . ( 230 : 1984 Servos כששמידט שאל אותה אם משום כך היא נזקקת למילים ביצירות שלה , השיבה לו באוש : השאלה היא פשוט מתי זה מחול ומתי לא . איפה הוא מתחיל ? מתי קוראים לזה מחול ? יש לזה בעצם קשר כלשהו לתודעה , לתודעה הגופנית , ולדרך שבה נותנים צורה לדברים . אבל אז הוא לא זקוק לצורה אסתטית כזאת . יכולה להיות לו צורה שונה לגמרי , והוא עדיין יהיה מחול . ( שם ) הצורך של באוש למצוא דרכים חדשות להתייחס למחול מקביל לצורך של בראון להתרחק מהבעיות הרגשניות של מסורת המחול המודרני . שתי אמניות המחול סיפרו על הקשיים שעמדו בפניהן ועל הדרך שבה רצו לרקוד , ושתיהן יישמו ,
|
|