|
|
עמוד:10
בגוף עצמו ; הפוטנציאל האנושי כמו אצור באנרגיות הוויטאליות שמניעות ומניידות את הגוף ברחבי החלל לא פחות מאשר בחומריות המקרית של הגוף עצמו . במחקר הנוכחי , מנגד , אני משתמש במונח " כוריאוגרפיה חברתית ” כדי לציין גישה אחרת : מסורת של חשיבה על סדר חברתי ששואבת את האידיאל שלה מהתחום האסתטי , ומבקשת להשליט את הסדר הזה ישירות ברמת הגוף . בצורתה המפורשת ביותר , מסורת זו משקיפה על המערכים הכוריאוגרפיים הדינמיים שהמחול מייצר , והיא חותרת ליישם צורות זהות בספרה החברתית והפוליטית הרחבה . כוריאוגרפיות חברתיות כאלה מקנות אפוא לאסתטי תפקיד מפתח בהגדרת הפוליטי אצלן . טיעון זה בקשר לתפקיד המרכזי של האסתטי בפיתוח תצורות חברתיות חדשות מעמת את הפרויקט הביקורתי של הכוריאוגרפיה החברתית עם שתי גישות מתחרות לדיון במחול . אין צורך לומר שאנחנו חולקים על המסורת הביקורתית שתופסת את המחול כהתנסות פיזית בחריגה טרנסצנדנטית מטאפיזית , כלומר על הז ‘ רגון שהתגבש בכתבי הסימבוליסטים והאסתטיציסטים במחצית השנייה של המאה התשע – עשרה ; אבל באותה מידה עצמה , המחקר הזה דוחה על הסף כל רדוקציה של המחול ל " גורמים ” חברתיים טיפוסיים כמו גזע , מגדר ומעמד . אין בכוונתי לטעון שהקטגוריות האלה אינן חלות על הכוריאוגרפיה החברתית , אלא שהן – עצמן היו עניין לתרגול ולליבון הן בעשייה הכוריאוגרפית עצמה והן בשיחים הביקורתיים שצמחו ממנה . האסתטי לא יתפקד אפוא במחקר הזה כמרחב כמו – מטאפיזי המנותק מהמרחב החברתי – היסטורי , גם לא כפרקטיקה שאפשר להסבירה בשלמות באמצעות ניתוח חברתי – היסטורי . האסתטי יתפקד מבחינתנו ( וכאן מתגלה חשיבותו של ההיבט הביצועי ( performative ) במושג הכוריאוגרפיה החברתית שלנו ) הן כמרחב לתרגולן והן כמרחב לביצוען של אפשרויות חברתיות . מובן מאליו שהמחקר הזה ישתדל להציב את הממדים השונים של הניתוח בהקשרם ההיסטורי ובמקומם בתולדות האמנות , אבל תכליתו העיקרית לא תהיה להציג היסטוריה של האסתטי , אלא לחשוף כיצד פועלת – בהגות החברתית המודרנית – מעין אסתטיקה של ההיסטוריה .
|
|