|
|
עמוד:8
יש במובן במסוים תפקיד הפוך : הן מבקשות להציג את האסתטי ככוח פעיל בהיסטוריה , כוח שנועד לו בדינמיקה ההיסטורית תפקיד של גורם מעצב ולא רק מעוצב . באמצעות נסיגה למובן ראשוני יותר של האסתטי – כמהות המשוקעת בעצם ההתנסות הגופנית – אוכל להיעזר בקטגוריית הכוריאוגרפיה החברתית כדי לבחון היבטים מסוימים שהאסתטי בהם הוא יותר מאשר ביטוי חיצוני של האידיאולוגיה או של מבנה – העל . כוריאוגרפיה חברתית היא ניסיון לחשוב על האסתטי ככוח הפועל ברובד העמוק ביותר של ההתנסות החברתית . כדי להתחיל לבסס את הטענות האלה , אפשר לפנות שוב לשילר . אף שה " עניין המחודש ” ששילר כותב עליו התעורר בעקבות מופעי מחול שבוצעו על הבמה , התעניין שילר עצמו במחול בעיקר ( גם אם לא רק ) כתופעה חברתית . בקטע מפורסם מתוך מכתב מ – , 1793 הוא כותב לכריסטיאן קרנר : איני מעלה בדעתי דימוי קולע יותר לאידיאל של התנהגות חברתית מאשר ריקוד אנגלי עתיר מערכים מסובכים שמבוצע בדייקנות מופתית . הצופה ביציע רואה לנגד עיניו אינספור תנועות המצטלבות בכאוס גמור , עם שינויי כיוון חטופים ובלי שום היגיון וטעם , אבל שלעולם אינן מתנגשות . הכול ערוך כך שבהגיע התנועה הבאה , קודמתה כבר פינתה לה מקום ; הכול משתלב לצורה אחת במיומנות מושלמת , ועם זה בפשטות גמורה , עד כי דומה שכל אחד מן המחוללים נשמע לנטיית לבו בלבד , ובכל זאת אינו עומד ולו לרגע בדרכו של חברו . זה סמל מושלם לעמידה על חירותך שלך מתוך התחשבות בחירותם של אחרים . בספר הזה אני מבקש לתאר , במובן מסוים , את תולדות ההערה הזאת של שילר – כלומר לתאר את המחול לא רק כדימוי האולטימטיבי של סדר חברתי , אלא כגילום של סדר חברתי שמשתקף ומתעצב בו – זמנית מתוך שיקולים אסתטיים . הריקוד האנגלי , לדידו של שילר , אינו רק דוגמה לסדר החברתי הקיים , אלא מופת שהסדר הזה אמור לחקות . העוקץ שבתובנה שלו אינו טמון לדידו באפיון התיאורי ( הדסקריפטיבי ) של אסתטיקה אנגלית ושל תופעה חברתית
|
|