|
|
עמוד:13
כאן היא לפעול נגד חוסר העניין בגוף הנע במחקר החברתי והתרבותי . הפרק מציע בחינה מדוקדקת של התעדוף של חוש הראייה בבלט ושל חוש המישוש באלתור במגע ( , ( contact improvisation מנקודות המבט של המבצעים ושל הצופים כאחד . כך , הוא חוקר ומחדד חלק מהדיכוטומיות של התרבות המערבית . הפרק בוחן את התפיסה ש ” לגופים יש היסטוריה ” שפותחה בפרק , 2 באמצעות עיסוק בבעיות הקשורות לשחזור של ריקודים ממסורת המחול המודרני בגופים הרוקדים בהווה . המחול כאמנות מופע , ובשונה מצורות אמנות אחרות כדוגמת ציור , ספרות ופיסול , אינו מותיר אחריו כל תיעוד חפצי של נוכחותו . גם הדרמה והמוזיקה הן אמנויות מופע , אולם המופעים שלהן מבוססים על פרשנויות לתרחיש מאת מחבר או לתכליל מאת מלחין . אם רוצים לדעת כיצד נראה ריקוד מסוים , נאלצים חוקרי מחול ושאר בעלי עניין לפנות לרוב לתיאורים בספרי היסטוריה , לתצלום " קפוא ” מזדמן או להערותיהם של מבקרי מחול . בעקבות התפתחויות בטכנולוגיות הקולנוע והווידאו ובתיווי המחולי , יש היום עניין גובר בשימור ובשחזור של ריקודי עבר שחוברו בידי הכוריאוגרפים הראשונים של המחול המודרני בשנות השלושים של המאה העשרים . פרק 5 עוסק בבעיות הקשורות לניסיונות לשמר ולשחזר ריקודים מן העבר למען קהלים ורקדנים בני ימינו . כך , הוא בוחן נושאים הקשורים לאותנטיות במוזיקה , במחול ובשעתוק הטכני . פרק 6 מסתמך על קשת של חקרי מקרים של המחול החברתי והבימתי כדי לבחון שאלות הנוגעות לייצוגים במחול של גזע , של מיניות , ובמיוחד של מגדר . החלק הראשון של הפרק מתמקד בדיון בארבעה מחקרים אתנוגרפיים העוסקים במחול חברתי , ומדגישים את הדרכים שבהן הגוף מסומן בידי הגזע ובידי המיניות במחולות הנבחנים . חלקו השני בוחן את הדרכים שבהן ייצוגים של נשים ושל מיניות במחול נותחו במחקרים של היסטוריית המחול מן הזמן האחרון . השפעת התיאוריה הפמיניסטית על הגישות להיסטוריית המחול זוכה גם היא לבחינה . אחת ההשלכות העולות מכל חקרי המקרים שנבחנים בפרק היא שהמחול ניחן
|
|