|
|
עמוד:11
מ - Filmhaus של ברלין אפשרו לי לחזות מכלי ראשון בהיסטוריה של ויגמן בהלראו , בדרזדן ובברלין . חשוב מכול , ברצוני להודות להדוויג מילר , הביוגרפית הגרמנייה של מרי ויגמן , שסיפורה את סיפורה של ויגמן ושהבנתה העמוקה את האנושיות של ויגמן תרמו לכתיבתי בדרכים רבות משאוכל לתאר . תודתי העמוקה גם לבריגיטה הרמן , שאהבתה למורתה מרי ויגמן ניכרה בשעות הדיון הרבות שלנו , וששימשה מקור עצום לידע מגולם בגוף של פרקטיקות ההוראה של ויגמן . בחלקו , מוקדש ספר זה לאישיותה המיוחדת של בריגיטה ולחזון ולרוח של מרי ויגמן , המוסיפים לחיות בעבודתה . תודתי גם לאותם סטודנטים אמריקאים של מרי ויגמן שחלקו עמי את זיכרונותיהם : ביל קונסטנזה , שרה מאנו , ובמיוחד סנדי ברויארד , שחלקה עמי בנדיבות גם את ביתה שבמרתה׳ס ויניארד . אדון וגברת קורט שוון קיבלו אותי בחום לביתם שבמרלסדורף , והובילו אותי אל תוך חייה של ויגמן בלייפציג . המכתבים והסיפורים שהם חלקו עמי יישארו חקוקים בזיכרוני לעד . תודתי גם לאלן לפקוביץ׳ , שהנחתה אותי בחריפות ובאהבה לעמוד על מאפייניה הפסיכולוגיים של דמות הנושא של הספר , כמו גם של המחברת שלו . צערי היחיד הוא שלעת השלמת הספר , לא זכתה קלייר מקיבן לחזות בצאתו לאור . תבונתה החדה כתער ואמונתה הקנאית בי חסרות לי , וייחסרו לי תמיד . תודתי לפרנק צ׳מברליין , העורך שלי ברוטלדג׳ , ששיטת העבודה מלאת האמון שלו הפכה את תהליך העריכה למהנה ממש . ולסיום תודה למשפחתי : לג׳סי , שהכריז על ביתנו כעל " מרכז מחול " , ובעיקר תודה ואהבה לג׳ים , שהיה לי עורך לשוני שקדן , עוזר מחקר שיכולותיו חורגות בבירור מדרישות התפקיד ושותף סבלן . לולא עזרתו ותמיכתו האוהבת , לא היה דבר מכל זה מתאפשר .
|
|