|
|
עמוד:13
התמרה תודעתית של ריח נעים ומשרה הרגשה נעימה לעולם הנשמות וגן עדן שאליו חוזרת הנשמה היתרה לאחר השבת ( ראה פרק ח ) . לריחות ולבשמים יש ביטוי בתורת הסמיוטיקה העוסקת בסימנים ובמשמעות המסרים המועברים על ידיהם . לפי תורה זו כל סימן מורכב ממסמן וממסומן . המסמן הוא האובייקט הניתן לתפיסה על ידי החושים , והמסומן הוא התוכן , או המסר , אשר המסמן נושא בתוכו . אותו מסמן עשוי לשאת משמעויות שונות בהקשרים שונים , בחברות שונות ובזמנים שונים . מאידך גיסא , למסומן אחד עשויים להיות מסמנים שונים . ״ריח נעים״ או ״בושם״ הם מסמן בעולם התרבותי הרחב והמסומן שלהם נושא משמעויות שונות של מציאות שלווה , נצחיות , ותכנים דתיים מגוונים . בעולם היהודי ״בושם״ כמסמן עשוי לשאת משמעות של עולם רוח , גן עדן , מרחבי קדושה ולהפך – חושניות , חטא , חומריות , תשוקה , זנות ושחיתות מוסרית . האמרה העממית ״על טעם וריח אין להתווכח״ מקפלת בחובה את התובנה כי ההגדרה של ״ריח טוב״ לעומת ״ריח רע״ היא אינדיבידואלית או תלוית תרבות . היחס לריח גויאבה או פיגם משתנה מאדם לאדם , וגם בין תרבויות במישור הרחב יותר . חיבוב ריחות מסוימים או הסלידה מהם עשויים להשתנות עם הגיל , עם מצב הרוח או עם סגנון החיים . האינדיבידואל זוכר ריחות שחווה במהלך חייו ( למשל : ריחות ילדות ) , ולעתים כאשר הוא עתיד לעמוד בפני אובייקט מסוים ( אדם , סביבה ) עולים בזכרונו המראות , הצבעים וגם הניחוחות הקשורים אליו ( למשל : ״ריח גוף״ ) . במהלך כתיבת הספר עלתה פעמים מספר השאלה האם ישנה חובה דתית לברך על ניחוחות טובים של מאכלים ומשקאות , כגון לחם , יין , קפה . נראה שמאחורי השאלות הללו עומדת לא רק שאלת טיבו האמתי של ריח המזון , אלא גם ההקשר המנטלי והסנטימנטלי שלו , כגון לחוויית המטבח הביתי והמשפחתי ( ״המטבח של אמא״ ) . הספקות לגבי הברכה על ריחם של מאכלים נובעים משאלת היסוד – מהו באמת בושם ? כיצד יש להגדירו והאם בכלל הוא ניתן להגדרה ? למעשה לכל אחד מחמשת החושים ניתן דגש שונה בכל אחת מתרבויות העולם . יש תרבויות המדגישות את חוש הראייה ואילו אחרות את חוש הריח . בכל אופן , כל 6 על עקרונות תורת הסמיוטיקה ראה יקובסון , סמיוטיקה , עמ׳ , 43 - 15 ובמיוחד עמ׳ . 22 7 החוקרים רייט , לארג׳י וווטסון , שעסקו במשמעות הריחות בתחום הסוציולוגי , הראו כי אנשים רעים ומושחתים מסומלים בחברות שונות באמצעות ריחות . כך , למשל , אדם מושחת מכונה באנגלית בביטויים : , “ stinker " , “ stinkoe " , “ stinkpot " ואילו אדם מוסרי או אישיות קדושה : . “ odor of sanctity " ראה רייט , טוהר והגינות , עמ׳ ; 24 - 23 לארג׳י וווטסון , עמ׳ . 1024 - 1022 ניגוד בינארי זה קיים באופן בולט במקורות היהודיים ונתעכב על כך בהמשך הדברים . 8 אזכיר כאן בקצרה את דבריו של רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין , שחי ופעל בבלארוס במאה ה , 19 הסבור כי באופן עקרוני יש לברך גם על ריחות של מאכלים : ״ריח של מאכלים טובים אם כיון להריח בהם מברך״ . ראה ערוך השולחן , או״ח , סימן ריז , הלכה ב . 9 הווס , ריח , עמ׳ . 90 לטענת מישל פוקו במהלך ההיסטוריה האנושית חלו שינויים בדגשים הללו .
|
|